בזכרונותיו מספר היינה על אהבתו הראשונה, בהיותו בן שש־עשרה. היתה זו אהבה לבת תליין, יוזפה שמה, בת שש־עשרה אף היא. “שׂערה היה אדום כדם וירד במחלפות ארוכות על כתפיה, עד כי יכלה לקשרן יחד מתחת לסנטרה, אבל זאת שיותה לה מראה כאילו נחתך צוארה והדם מפכה מתוכו בזרמים אדומים…”
ואהבה זו היא שהשרתה לפי דבריו, את רוח שירתו הראשונה, אותם שירי החלומות, בהם ראה את הנערה תופרת תכריכים לו, מתקינה ארון־מתים בשבילו וגם חוצבת לו קבר. האם לא היה זה מין חזון לאחרית הימים?
פעם, בהיותם לבדם בבית, הראתה לו הנערה את חרב אביה, בה נערפו מאה פושעים. היתה זו חרב גדולה מאד, “ולמרות זרועותיה הצנומות, נופפה אותה הנערה בכל עוז, ומפני שלא יכלה להתגונן מיראה פן תפגעני בפלדה הפאטאלית, על כרחה הניחה לי לחבק את ירכיה הדקות ולנשק את שפתיה הסרבניות…”
הנה כי כן ספגה בת התליין אדומת־השער את נשיקות היינה הראשונות – והחרב הגדולה רוַת־הדמים בידיה.