ברדיצ’בסקי, בעודנו עלם צעיר ובטרם קרא משפינוזה אף מלה אחת ורק ידע את השם בלבד, נפעם עד לדמעות כאשר השיג את ספר האתיקה “והחזיקו בידיו”…
“… לבי עלה על גדותיו. ראיתי בעיני רוחי עולם ומלואו. עליתי מעלה מעלה בסולם גבוה וסוד ההויה נפתח לפני. בכיתי מרוב פחד ורחשי תודה ונהייתי לאשר הייתי. כמה שנים עברו עד אשר קראתי את כתבי שפינוזה. אולם את חסדו הגדול האציל עלי כבר אז, ברגע בו קיבלתי את ספרו והחזקתיו בידי – –”
כך נפגשו שתי נשמות גדולות, קרובות אשה אל אחותה.