יצירה שיש בה משום האנושי־כללי־נצחי, אין לגשת אליה גישה קרתנית, קטנונית: כאן ודאי מתכוון המחבר לפלוני או לאלמוני, או יש כאן כדי להזיק לענין זה או אחר. גישה “לוֹקלית” כזו פסולה בהחלט. ליצירה אמיתית, שנכתבה ברוח הקודש, צריך לגשת מנקודת־ראוּת עליונה.
אַנה גריגוֹריבנה, אשת דוסטוייבסקי, מספרת במקום אחד ביומנה, ש“החטא וענשו” עורר בשעתו התמרמרות רבה בחוגי הסטודנטים הפּטרבּוּרגיים: “כלום יש בינינו רוצחי נשים זקנות?!” אבל אילו התחשב דוסטוייבסקי ברגשותיהם של הבחורים הללו, לא היה כותב את פאר יצירותיו.
שתי גישות: גישה גבוהה, “פילוסופית”, וגישה נמוכה, גישה של קטנות־המוחין.