“כל המוסיף גורע” – כלל גדול זה אין כוחו יפה כמו בנידון דידן. סיפורי התנ"ך טובים כאשר הם. הסיפור “יוסף ואחיו” לתומס מן טוב מאד, אבל הנוסח בחוּמש טוב ממנוּ.

ואם כבר להשתמש בנושאים תנ"כיים, הרי יש לעשות זאת ברוח המקור. כלומר, לא לסרס, לא לעוות את הכתוב ולא להפוך: עליונים למטה ותחתונים למעלה. אין לתאר את שמשון כאיש חלש, שכל נער קטן “מרביץ” בו, או את דלילה כנערה מכוערת, שאי אפשר להביט עליה, וכדומה.

הנה בא מספר אחד ולקח לו לנושא את גיחזי (הוא מוכרח היה לקחת את גיחזי, מאחר ששאר אישי התנ"ך תפוסים בידי אחרים). את גיחזי אנו מכירים יפה. הרי זה טיפוס מובהק של “גבאי”, של שמש הדיוט. “ויגש גיחזי להדפה”. וכיצד רץ אחרי נעמן, כדי “לקחת מאתו מאומה”, לאחר שאלישע ברוב אצילותו סירב לעשות זאת! והנה בא הסופר ב“מאזנים” ו“שׂיכל את ידיו”: את גיחזי העלה שם למדרגת פילוסוף ממלל רברבן, למין סרתוּסתרה, ואת אלישע הוריד מטה מטה.

גישה כזאת אל נושא תנ"כי פסולה בהחלט.