“…אשר לא ידע את יוסף” (לא רק המלך, אלא, בעיקר, כל הדור החדש), אבל יוסף אינו נזקק לו. יוסף די לו בידיעת “הדור ההוא”, דורו שלו, אותו הוא מוקיר ומחבב. מה לו ולדור החדש הזה, הזר לרוחו; מה לו אהבתו, מה לו שנאתו.
“אשר לא ידע את יוסף” – אבל יוסף “מצפצף” עליו.