שבוּע ימים עבר מאז נפל רוֹזנפלד קרבּן רוֹצחים. דבר לא נוֹדע לציבּוּר על תוֹצאוֹת החקירה. והן נסיוֹן לנוּ: אוֹ שהפושעים נמצאים בשעוֹת הראשוֹנוֹת בימים הראשוֹנים לאחר הפּשע, אוֹ שעקבוֹתיהם הוֹלכים ומיטשטשים. כּך ראינוּ גם בּרצח האחרוֹן שהחריד את לב הישוּב, בּרצח קלמן שפּירא בּסביבוֹת ירוּשלים.

איננוּ מעלים על הדעת שהמשטרה אין לה רצוֹן לגלוֹת את הרוֹצחים. אך נראים הדברים, כּי יכלתה איננה מספּיקה עדיין. מדוּע? האם משוּם שארגוּנה איננוּ נמרץ למדי? אוֹ שמא ישנוֹ יסוֹד לשמוּעוֹת, שנפוֹצוּ בּזמן האחרוֹן, על האוֹפי המיוּחד, הפּוֹליטי, של הרצח הזה, והאוֹפי הזה הוּא מכשוֹל לחקירה?

הציבּוּר העברי רשאי לדעת איך נפל רוֹזנפלד. הוא איננוּ יכוֹל להשלים עם המחשבה, שאחד מטוֹבי בּניו נקטף בּדמי ימיו בּידי רוֹצחים, והרוֹצחים האלה מהלכים בּחוּצוֹת ללא עוֹנש. הציבּוּר העברי רשאי לדעת את האמת על מצב הבּטחוֹן בּארץ הזאת. הוּא מחכּה בּקוֹצר רוּח לתוֹצאוֹת החקירה, תהיינה אשר תהיינה.

כ“א חשון תרצ”ו (15.11.1935)