לוגו
לנוער העברי בוולוֹצלַבֶק, פולניה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

פאריס כ“ה ו' אדר ה’תרפ”ז    🔗


חברים,

ביום ביקורי בעירכם, היוֹת וגברה עלי עייפותי מרוב־מסעי, לא יכולתי לדבר אתכם ולהביע לכם את תודתי על קבלת־הפנים הנהדרה שבה כיבדתוני. הרשוני־נא, על־כן. להגיד לכם מלים אחדות מרחוק ובכתב.

בעוד חי בינינו אליעזר בן־יהודה, אמרתי לו בשיחה פרטית: – “יבוא זמן, אדוני, כאשר יעמידו בירושלים מצבת־זכרון לכבודך בתור יוצר השפה העברית המדוברת”. – על זה ענה לי בן־יהודה: – “אף אם תועמד מצבה כזו לכבוד מחיה שפתנו, אז לא לכבודי אני, וגם לא לכבוד המורה העברי, אלא לכבוד הילד העברי בארץ־ישראל. כי היוצר והלוחם האמיתי, אשר בו רק בו היה תלוי הנצחון בענין זה, הוא הילד”.

אנחנו, כמובן, לא נסכים לדעתו של האיש הגדול ההוא, עניו ככל הגדולים. כי הוא הוא מי שיצר את העברית המדוברת, ואחריו – המורה העברי; אך אמת הדבר, כי יחד עם שני היוצרים האלה זכות רבה בדבר תחיית לשוננו זכה גם הילד העברי. כי כך אמר לי בן־יהודה ביום ההוא: “החורש חרש את הקרקע, והזורע זרע את הזרע; אך המסקנה האחרונה תלויה היא בזרע עצמו – בכוח־החיים וברצון־החיים הטמונים בקרבו”. בן־יהודה חרש, המורה זרע; אך הילד העברי – הוא הוא הזרע. ואם ניצחה שפתנו בחיי הישוב העברי בא"י, עזרה גדולה עזר לכך אותו הילד העברי, שדבק בשפה והפיץ אותה בבית וברחוב.

כמו־כן גם אתם, ילדי הגולה, אחראים הנכם לקיומה ולנצחונה של הלשון העברית בסביבתכם. אם תדבקו בשפה, אם תתחייבו בנדר־קודש להשתמש בה תמיד בשיחה איש־את־רעהו ואשה־את־רעותה, אם תזרעוה בלב אחיכם ואחיותיכם הקטנים עוד בטרם יבואו אלה אל בית־ספר, אם תשמיעוה, בעקשנות של לוחמים אמיתיים, על כל צעד ושעל בבית וברחוב – אז תחיה; ואם לא תעשו כזאת, אז באשמתכם אתם תמוּת השפה בסביבתכם, וגבוֹר תגבר עליכם הגלות לכל רעיונותיה ומנהגיה.

אך לא רק על קיום השפה אחראים אתם, כי אם גם על קיום הגזע העברי. הגלות החלישה את גופנו, חתרה עמוק תחת יסודות כוֹחנו החיוני – ואם הדור הזה לא יבריא לנו את הגזע, מי יבריאנו? ואם תקום לפני עמנו, פתע־פתאום, סכּנת חורבן והרס – כאשר היה הדבר לא פעם ולא פעמיים – מי יגן על הזקן והאשה וילד?

כל עברי צעיר, בחור או עלמה, הוא חייל האומה, חייל העומד מוכן לקריאת־הגיוס. שפת־עברנו ועתידנו בפיו, וזרועותיו חזקות למלחמת־התריס ולבו לא ידע־פחד. הכּוֹנוּ לשתי התעודות האלה. קלטו בלבכם את הלשון ואת כל אוצרותיה; ואת שריריכם למדו גבורה – משחקי־גבורה היום, ואולי מפעלי־גבורה מחר.

הנני שולח לכם את ברכתי, ברכת־חבר ורע.

זאב ז’בוטינסקי