הֲרֵי בַּבֹּקֶר אֲנִי קָם כִּצְבִי,

הֲרֵי בַּלַּיְלָה שׁוֹב אָשׁוּב לִשְׁבִי

שֵׁנָה, שָׁם כּוֹכָבִים נִטְוִים

בֵּין אֶצְבְּעוֹת הָאוֹהֲבִים,

הֲרֵי בַּיּוֹם יוֹשְׁבִים לָהֶם בֵּינוֹת

עֲלֵי גּוּפִי שְׂמֵחִים הַחֶלְזוֹנוֹת

שָׁעָה רַבָּה, בַּחֲשֵׁכָה

יֹאמַר לִי אֹחַ דְּבַר בְּרָכָה,

הַפַּרְפָּרִים בּוֹרְאִים אֶת שְׁמוּרוֹתַי,

הֲרֵי הַצִּפֳּרִים – מַחְשְׁבוֹת מֵתַי,

בָּאֲפֵלָה כֵּיצַד אַפְלֶה

בֵּינִי לָרֶמֶשׂ הַנִּקְלֶה?

וּשְׁלַל הָעֲשָׂבִים הָיוּ לְסוּת

בְּשָׂרִי, הֲרֵי עַל נְהָרוֹת אָשׁוּט,

אִישׁ לֹא יֵדַע דַּרְכָּם וּשְׁמָם

בִּנְשֹׁב הָרוּחַ כָּאן וְשָׁם.