פַּעַם, בַּיַּלְדוּת, הָיָה בַּיִת.

וְעַל יַד הַבַּיִת הָיָה בֻּסְתַּן עֵצִים

אָפֵל. סִפְּרוּ, רָאוּ שָׁם חַיָּה עוֹבֶרֶת.

וּמֵאָז, הַחַיָּה הַמִּיסְטִית שָׁם.

אֲנִי עוֹבֵר בְּפַעַם בִּרְחוֹק מַרְמוֹרֶק. יֵשׁ

הִיא שָׁם חֶלְקָה בּוּר. יֵשׁ בַּמִּגְרָשׁ

עֵשֶׂב לְשֶעָבַר. אֵיךְ זֶה הַטֶּבַע עוֹבֵר שָׁם.

כָּל הַפִּנָּה רָחוֹק. צֵל עֵצִים אַשּׁוּחַ. קוֹצִים מַבִּיטִים הַצִּדָּה.

יֵשׁ בַּמִּגְרָשׁ בּוּר, חַף

בֵּין הַבָּתִּים. בֹּסֶר צֵל

בֵּין דַּיָּרֵי הָרְחוֹב. צֵל בֹּסֶר

כְּמוֹ בְּפִילְמִים, שֶהַדַּיָּרִים לֹא יוֹדְעִים.

לִפְנֵי שָׁנָה קָטַפְתִּי

כָּאן קוֹצִים מִן הָרֶגֶב, יְחֵפִים מִן הַשֹּׁרֶשׁ, וְדִיַּרְתִּי אוֹתָם

בֶּעָצִיץ הַגָּדוֹל שֶׁלִּי, וְעָבַרְתִּי

אִתָּם אֶת כָּל הַגְּשָׁמִים, וְאַף לְאַחֲרֵי הַגְּשָׁמִים.

אֲנִי קָטַפְתִּי אוֹתָם אֵלַי. וְהַקּוֹצִים נִרְטְבוּ וְהַקָּנִים נִרְטְבוּ וְנִשְׁבְּרוּ.

יָכֹלְתִּי לְהַשְׁאִיר אוֹתָם בַּשָּׂדֶה,

צְמִיתִים לְחִדְלוֹנִים שָׁם, עַד

הַהִתְחַלְּפוּת.

אָחוּ וְשָׂדֶה לֹא קָנִיתִי.

אוּלַי הָיִיתִי יָכֹל לָבֹא

כָּאן לִישֹׁן, וְלִנְשׂא

אֶת הָרֵיחַ שֶׁל הַקּוֹצִים לִפְנֵי שֶאָכְלוּ, וְלִנְשׂא –

מִן הַקּוֹצִים –

הַצִּדָּה – הַצִּדָּה. בּוּר – בּוּר.

צֵל – צֵל. גֶּשֶׁם – גֶּשֶׁם.

חֹרֶף חֹרֶף עַד הִתְחַלְּפוּת.