הֵבֵאתִי עַל הֶעָצִיץ הַגָּדוֹל שֶׁעֹמֵד

זְמַן רַב פָּעוּר וְקָעוּר, מַקֵּל כַּפְרִי,

יָחֵף עִם שְׁנֵי קְצוֹתָיו,

שֶׁיַּחֲזִיק אָז אֶת הָעֵץ.

הֵבֵאתִי מַקֵּל כּפְרִי

מִן הַתְּמוֹכוֹת וְהַסְּמוֹכוֹת

שֶׁל עֵצִים וּשְׁתִילִים, כְּלֵי

אֲדָמָה רַבָּה.

עַכְשָׁו אֲנִי הַסּוּס וַאֲנִי הָאֵבוּס.

מַשֶּׁהוּ שֶׁהֶעָצִיץ הוּא מְכִלְתָּא רַבָּה

שֶׁל כְּלֵי נְטִיעָה וּכְלֵי שְׁחִיתָה, כְּלֵי קְשִׁירָה, כְּלֵי

תְּמִיכָה וּכְלֵי סְמִיכָה. תִּחֻם רָחָב

שֶׁל נוֹף לַיְלָה תֹּחֵם לוֹ הַמַּקֵּל, עַד

כִּי הַכֹּל נִשְׁפָּךְ

אֶל זָוִית הֶעָצִיץ

שֶׁל זֹאת לַיְלָה.

כג ניסן תשלז, 11 אפריל 1977