אֶת כֻּלָּם אֲנִי זֹכֵר.

כֻּלָּם בְּחָזְקָה מֵתוּ.

אֲנִי עֹרֵךְ זֵכֶר לַחַי,

יוֹצֵא זֵכֶר לַמֵּת.

טִבְעִי הַדָּבָר שֶׁאֲנִי פּוֹגֵשׁ

אָדָם זָר בְּדִיזֶנְגּוֹף, נִכְנָס אִתּוֹ בִּדְבָרִים.

כָּךְ אֲנִי נִזְכָּר בְּמִי שֶׁדָּבֵק בִּי:

נִכְנָס אִתּוֹ בְּדִין וּדְבָרִים מְשַׂמֵּחַ נְפָשׁוֹת

בַּדִּין. שׁוֹאֵל לִקְרוֹבִים בַּדִּין. הַמִּשְׁפָּחָה?

מָה, אֲנִי מַכִּיר אוֹתָהּ? הִפְקַרְתִּי אוֹתָהּ,

בְּאֶמְצָע. אֵינֶנִּי מִתְכַּחֵשׁ שֶׁזֹּאת אַזְכָּרָה. הִיא בָּאָה

לְבַּלֵּף אוֹתִי. קְלָפִים. קְלָף. דּוֹקוּמֶנְט. דֹּקוּמֵת.

כד ניסן תשלז, 12 אפריל 1977