בִּגְלַל הַחַמְסִינִים הָיוּ הַיּוֹם

שְׂרֵפוֹת רַבּוֹת בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים.

עַל פְּרָחִים לֹא יָפִים צָרִיךְ

לְהָגֵן בִּפְנֵי זִלְזוּל וְנִקְלוּת.

כָּל הַקּוֹצִים פְּרָחִים.

הַיַּחַס כְּלַפֵּיהֶם, זֹאת עוֹשֶׂה

הַקּוֹץ. מֵגֵן עַל פְּרָחִים.

הַקּוֹצִים שֶׁהֵם עַצְמָם פְּרָחִים.

הַקּוֹצִים אֵינָם מְכֻוָּנִים נֶגֶד

בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יִקְטְפוּ,

כִּי אִם נֶגֶד קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁכְּמוֹתָן

עָשׂוּ כּוֹתְרוֹת עוֹקְצִים נֶגֶד.

בְּהִשָּׁמַע זַעֲקַת הָאֵשׁ, כָּל הַקּוֹצִים

הִצְטוֹפְפוּ יַחַד, קוֹץ בְּקוֹץ סָבוּךְ. סַךְ הַכֹּל, מִצַּד אֶחָד קַל יוֹתֵר

לַעֲבֹר אֶת הַשְּׂרֵפָה, וּמִצַּד שֵׁנִי

הָאֵשׁ לֹא תִּרְאֶה אוֹתָם.

מַה זֶּה קוֹצִים? אִשָּׁה

צוֹעֶקֶת כָּל הַיּוֹם. בָּעֶרֶב

תּוֹמֶכֶת מִצְחָהּ בְּיָדֶיהָ

וְחָשָׁה יוֹצֵאת הַצְּעָקָה.

בְּלֵיל זֶה שָׁלְחוּ לָכֶם

בְּנֵי הַנְּעוּרִים בּוֹדְזִיאַקִים קוֹצִים בַּזְּקָנִים שֶׁלָּכֶם

וְאַתֶּם הִתְמַרְמַרְתֶּם

עַל בְּנֵי הַנְּעוּרִים.

לָמָּה נִזְכַּרְתִּי בָּזֹאת?

שֶׁאֵין לָהֶם לַקּוֹצִים יָדַיִם לִתְמֹךְ.

כָּל רֹאשׁ קוֹץ

עַל קָנֵהוּ תָּמוּךְ.

אַחֲרֵי גְּמַר הַקַּיִץ וְהַחַמְסִינִים וְהַשְּׂרֵפוֹת – אַל תַּעֲשׂוּ מִזֶּה עִנְיָן מִן הַשְּׂרֵפוֹת.

אַל תַּעֲשׂוּ מִזֶּה קֶרָמִיקָה מִן הַשְּׂרֵפוֹת, מַה שֶּׁיִּהְיֶה, אַל תַּעַבְדוּ

עֲבוֹדָה זָרָה בְּלִכְתֹּב שִׁירִים מִן הַשְּׂרֵפוֹת,

כִּי עֲדַיִן רוֹמֵץ.

בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי קוֹצֵר קוֹצִים נִכְנַס לַשָּׂדֶה פַּרְפָּר

לָבָן קָטָן. הִנִּיחַ כָּנָף אַחַת עַל

קוֹץ, הִנִּיחַ כָּנָף שְׁנִיָּה עַל קוֹץ. רָקַד כְּאִלּוּ יַרְחֵי דְּבַשׁ וְלֹא

יַרְחֵי קוֹצִים. צָחַק לַחַרְבוֹנִים כִּקְצִיר חִטִּים.

כָּל מָקוֹם שֶׁל יֵזַע, עֲבוֹדָה רַבָּה, עֲבוֹדָה כְּבֵדָה בֶּחָרִישׁ.

סוּסִים, פְּרֵדוֹת, זֵעָה. קֶצֶף מַקְצִיף בֵּין הַשּׁוֹקַיִם,

בָּרָק שָׁחֹר כֵּהֶה שׂוֹחֵק בֵּין הָאֲשָׁכִים. וּפֹה

הַזַּנָּב מַצְלִיף עַל הַזְּבוּבִים.

בְּכָל הַתַּרְתֵּחָה הַזֹּאת נִכְנַס פַּרְפָּר יָחִיד אֶחָד.

בּוֹדֵד. מוֹדֵד כָּנָף עַל קוֹץ. מוֹדֵד

וּמִתְמוֹדֵד. מוֹדֵד קְבָרִים. פַּרְפָּר

אַחֲרוֹן, עֻבְדָּה, לֹא בָּא.

טו סיון תשלז, 1 יוני 1977