יַחַד / יחיאל מר

יַהַרְסוּ כַּאֲשֶׁר יַהַרְסוּ,

נַפְשִׁי בִּנְתִיבָהּ הוֹרֶסֶת.

יֶאֱרְסוּ בַּאֲשֶׁר יֶאֱרְסוּ —

וְצָחַקְתִּי לַשֵּן הַנּוֹגֶסֶת.

יִמְאֲסוּ בַּאֲשֶׁר מָאֲסוּ

אַבְנִי הָאַחַת לֹא קוֹרֶסֶת.

יָגֹלּוּ חֶרְפַּת זִמָּתַם —

בְּאֵרִי שֶׁלִי לֹא יַדְלִיחוּ;

לִי חֵלֶק בִּמְזִמָּתָם

וְאֵיךְ לַמַּבְרִיחַ יַבְרִיחוּ?

וְהֵם פַּרְצוּפִי הַמֻּכְתָּם,

עַל כֵּן עִקְּבוֹתַי יָרִיחוּ.

וַאֲנִי מְרַדֵּף אֶת עַצְמִי

וְקוֹלִי מְשַׁסֶּה בִּי בּוֹקֵעַ.

אֵין יָרֵא כְּמוֹתִי אֶת עָצְמִי

וְחַרְבִּי צַוָּארִי כָּמֵהַּ.

וְהֵמָּה קוֹרְאִים בִּשְׁמִי —

אַךְ אֲנִי בַּבָּשָׂר קוֹרֵעַ.

כִּי אֲנִי לְשׁוֹנָם הַשְּׁסוּעָה

וַאֲנִי לְבָבָם הַקָּרוּעַ,

אֲנִי תִּקְוָתָם הַגְּדוּעָה,

אֶלְמָם וּמִלַּי גְּדָעוּהָ —

וְסוֹד חִיּוּתָם הַתְּמוּהָה

וְאֶבֶן עַל פִּי הַמַּבּוּעַ…

וְכֻלִּי צִוּוּיָם בִּתְרוּעָה:

לָנוּעַ

לָנוּעַ…