עצי־הליבנה הדקים. השקופים כמעט מבהירות ומרוך כוללים את יפי הנוף כאן. איזו הרמוניה של תכלת, אור וירק. הכל כה מסונן ומצונן ומחונן! הים הקרוב, הנושם באופק המתאפק, האומר כולו גאון ותמהון־בראשית. מאציל מרוחו ודאות־איתנים על התמונה כולה. משבו ומגעו מורגשים במיוחד על הגבעה, ואתה מתמזג באטמוספירה הנישאה שלו ושואף לתוכך אויר המרחב הערוך ככנור לפניך.
איזו התאמה מופלאה בין נשיבת הרוח הבאה מן הים עם תנועת המחשבה שלך! משהו קליל וצלול מאד לוחש לך בקול דממה: קרבת אלהים!
העולה הנה מלב המושבה. ממרכזה הלוהט והסואן. מגיע באחת למחוז־הילדות הרחוקה. שוב אותו החידוש! הכל רענן. חפשי, גבוה ורחב. שוב ההוויה כהתחלה, כניגון חרישי ועמוק. נפלה המחיצה בינך ובין הטבע, הוסר הלוט ונחשפו פני העולם במלוא טהרו ויפיו. ואלהים מגלה לך בפשטות את סוד היצירה, ומגיד ללבך את כל לבו.
אנכי! אהיה אשר אהיה…