בזכותו יש ספריה גדולה במושבה, למעלה מארבעת אלפים ספר. לפני עשרים וחמש שנה בא בגפו מאמריקה והניח את היסוד לבית־העם ו“לבית עקד ספרים” במקום. דרכו לחזור בכל שלש שנים לאמריקה, למשפחתו ומדי שובו ארצה הוא מביא אתו ארגזים מלאים ספרים. מה שלא הביא משם אסף פה. בהשתדלותו נבנה בית־תרבות נאה ומרווח, ושם גם הספריה.
זקן הוא האיש, למעלה משמונים, אבל את תפקידו כספרן לא יתן לאחר, כאן מקום חיותו. קפדן הוא האיש מאין כמוהו, צמחוני ותמהוני, ומלבד הספרנות — צייר חובב הוא וביתו מלא תמונות וציורים, וכל הרוצה — יבוא ויזין את עיניו מהם.
למען העם והארץ מוכן הוא להקריב הכל. ואמנם הקריב למושבה כמעט את כל רכושו את מגרשיו ואת צריפיו, והקים שכונת פועלים על שמו. לעצמו השאיר רק חדר אחד במועדון הזקנים, בסמוך לבית־התרבות. בשעות הפנאי הוא יושב במרפסת ועוסק בתיקון ספרים של הספריה. גם קורא ספרים, אף־על־פי שהקריאה כבר קשה עליו במקצת.
אוהב ישראל בלב ונפש, אבל לא את ר׳ ישראל. אין הפרט נחשב בעיניו הרבה. יחסו לאדם לא מיסוד הנפש הוא ולא ממין החסד שבזיקנה. אתה בא בחשבון רק לפי התועלת שאפשר להפיק ממך בשביל הציבור, לטובת הכלל. קשה לאהוב אהבת ישראל ממין קשה כזה!