שֵׁמוֹת, פָּנִים, אַתָּה בּוֹחֵן

אֶת זִכְרוֹנְךָ, חָרֵד לְגוֹרָלְךָ,

אִם הוּא עֲדַיִן מַעֲלֶה

אֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁל הַפָּנִים.

וְאֶת הַקִּרְצוּף שֶׁל הַכְּבִיסָה

בְּמֵי הַבּוֹר שֶׁבֶּחָצֵר,

עִם רֹךְ יָדֶיהָ הַקָּרוֹת

עַל מִצְחֲךָ הַמִּתְעוֹרֵר.

וְאֶת הַחֹם שֶׁהֵן נָסְכוּ

שֶׁכְּבַר הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵר