אֶת הַזָּרוּת הַזֹּאת אַתָּה מֵיטִיב לְהַכִּיר,

אֶת הַמַּגָּע בַּפִּנָּה שֶׁל הַקִּיר בַּקִּיר,

וּמַה שֶּׁזָּע שָׁם מֵעֵבֶר לַקִּיר,

זֶה שֶׁנֶּאֱנַח הוּא לֹא זֶה שֶׁיִּגְנַח,

וּמַה שֶּׁנִּבְלַע כְּבָר שׁוֹצֵף בָּאַסְלָה.

אַתָּה יוֹשֵׁב וּבוֹחֵן אֶת אֲרִיחֵי הָרִצְפָּה,

אֵיךְ חוֹזֵר גַּם כָּאן הַדֶּגֶם הַזֶּה,

בָּזֶה אַחַר זֶה הֶם נוֹגְעִים בַּקָּצֶה

רִבּוּעַ צָהֹב בְּרִבּוּעַ לָבָן,

וְאוּלַי לֹא רִבּוּעַ כִּי אִם מְעֻיָּן

וְאוּלַי זֶהוּ סְלִיל

אִם לֹא מַעֲגָל

שֶׁכָּךְ בּוֹ נָחוּגָה

לְלֹא כָּל מַגָּע

עַד לַמָּקוֹם

שֶׁמִּמֶּנּוּ תַּתְחִיל