נַעֲבֹר כָּעֵת לְעִנְיָן אַחֵר עִם. נַעֲבֹר לְעִנְיָן עִם

אֲנִי וְהָאֳנִיָּה.

אִם אֲנִי וְהָאֳנִיָּה

נָשׁוּב לְפּוֹלַנְיָה.

אֲנִי מַכִּיר אוֹתָם

וְלֹא מִכָּאן

אֶת הַתַּפּוּחִים הַיְּחֵפִים שֶׁל עִקְּבוֹת כַּפּוֹת

רַגְלֵיהֶם בְּעָזְבָם אָב. זֶה מַשֶּׁהוּ.

בָּאָה אֵלַי אֶסְתֵּר גִּיטְל, בַּת מִן הָעִיר

וְסִפְּרָה עָלַי מַעֲשֶׂה שֶׁכָּזֹאת:

עֶרֶב טִיַּלְנוּ בְּעֶרֶב. בָּעֶרֶב הָאַחֲרוֹן

לִפְנֵי הַנְּסִיעָה. נִשְׁבַּעְתִּי

בִּי אָמַרְתִּי: אִם זוֹ אֳנִיָּתֵנוּ תָּשׂוֹג,

אִם סְפִינָתֵנוּ תָּשׁוּב אָחוֹר,

שֶׁאֳנִיָּתֵנוּ תִּשְׁקַע. זֹאת הַסִּבָּה

שֶׁהֵם לֹא יָדְעוּ – וַאֲנִי לֹא יָדַע.

כא תמוז תשלו, 19 יולי 1976