עַל הָרֶכֶס הַדַּק

עֵצִים חֲבִיבֵי צַמֶּרֶת.

הָרֶכֶס רוֹבֵץ עַל דִּינְרֵי זָהָב.

וְהַבָּבוּאָה מִן הַחוּץ

וְהַנּוֹף עַל הַקִּירוֹת

וְהַנִּתּוּחַ הַזֶּה כִּשּׁוּף.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

וָאֹמַר אֵלַי: חִיל אַלְטֶער, הִנֵּה

הִנֵּה בָּאתָ:

הַגּוּף אֵינוֹ אֶלָּא נוֹף.

מָלֵא הִתְפָּרְצֻיּוֹת וְהִתְפּוֹצְצֻיּוֹת.

כָּךְ רוֹאֶה אוֹתוֹ הַחִירוּרְג הֶחָדָשׁ

הַמְּצַיֵּר עַל קִירוֹת בֵּית הַחוֹלִים.

הַגּוּף מְשַׁנֶּה אֶת הַנּוֹף.

הַנּוֹף מְשַׁנֶּה אֶת הַגּוּף.

הַנּוֹף נוֹאֵף אֶת הַטֶּבַע.

יֵשׁ פִּלּוּג בָּאֲדָמָה.

הַאִם צוֹעֵק הַטֶּבַע?

יוֹצֵר וּמְשָׁרְתִים בָּאִים אֵלַי. יוֹצֵר וּמְיָעֲצִים זֶה לָזֶה.

דּוֹקְטוֹר לֶוִין דּוֹקְטוֹר טוֹלֶדַנּוֹ דּוֹקְטוֹר מַלַמּוּד דּוֹקְטוֹר פַהוּם, וְדִינָה. אָחוֹת.

אֶחָד מֵהֶם דּוֹפֵק אֶת הָאֲדָמָה בְּרַגְלוֹ הָעֵץ

אוֹמֵר אֵיךְ שָׁם כָּתוּב (עַל אֱלֹהִים) "שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ,

יָרֵאתִי."

הַטֶּבַע מִתְהַפֵּך בִּכְאֵבָיו.

הֲתִשְׁאַל מַה הִשְׁאִיר מִגְּוַאטֶמַלָּה?

אֶחָד מֵהֶם דָּפַק עַל הַשֻּׁלְחָן: הָיוּ זְמַנִּים, יָדַעְתִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר.

דּוֹמֶה הַגּוּף לְפַרְדֵּס קָטָן.

בְּבוֹא הַיּוֹם הֶעָלִים נוֹצְצִים יָרֹק.

בְּבוֹא הָעֶרֶב הֶעָלִים מְלֵאֵי אָבָק.

תָּלוּי בְּאֵיזֶה צַד הַשֶּׁמֶשׁ.

זֶה דּוֹמֶה לְאִשָּׁה שֶׁעָזְבָה,

שֶׁבִּלְעָדֶיהָ אִי אֶפְשָׁר.

אִי אֶפְשָׁר. אִי אֶפְשָׁר.

בּוֹא לְאֶרְלִינְגְטוֹן,

שָׁם קְבוּרִים נְשִׂיאֵי אַרְצוֹת הַבְּרִית,

שָׁם קְבוּרִים כָּל אֵלֶּה,

שֶׁבִּלְעֲדֵיהֶם

אִי אֶפְשָׁר.

הַלַּיְלָה, הַיָּם, הָהָר וְהַרוּחַ

מַחֲזִיקִים עַצְמָם

עַל פִּי דִּבֵּר.

הַלַּיְלָה הַזֶּה, הַיָּם, הָהָר

וְהָרוּחַ, בַּטְּרָשִׁים מַכִּים בְּבַת גַּלִּים,

קוֹל רִאשׁוֹן וְקוֹל שֵׁנִי.

יב אדר ב' תשלו, 14 מארס 1976