מִלְּמַעְלָה רָאִיתִי דֶּשֶׁא

מַזְרִיעַ זֶרַע. וּמִלְּמַטָּה

אֵינֶנּוּ מַאְדִּים.

הָפַךְ לְכוֹכָב.

לִפְנֵי שָׁנִים נָתַן אַנְדְּרֵי מַאלְרוֹ פְּקֻדָּה לְמַרְק שַׁאגַאל

לְצַיֵּר תִּקְרָה חֲדָשָׁה לָאוֹפֶּרָה שֶׁל פָּארִיז, תִּקְרָה, שֶׁעֲשׂוּיָה

לְהַסְתִּיר אֶת הַתִּקְרָה הַקּוֹדֶמֶת. צָרְפָתֵי פָּארִיז הִתְרָעֲמוּ

וְאָמְרוּ: "חִלּוּל הַשֵּׁם! עוֹד לוּאִי הָ־XIV רָאָה

אֶת הַתִּקְרָה!"

לִפְנֵי שָׁנִים עָמַדְתִּי עַל גְּזֻזְטְרַת בֵֵּיתוֹ שֶׁל

נָתָן אַלְתֶּרְמַן, מִשָּׁם רָאוּ אֶת כִִּכַּר דִּיזֶנְגּוֹף. אַלְתֶּרְמַן הֶרְאָה

לִי אֶת הַכִּכָּר. וַאֲנִי לֹא הִתְרַגַּשְׁתִּי. נָתָן נָתַן

עָלַי בִּצְעָקָה: “אַיִּי! אַתָּה לֹא אוֹהֵב אֶת הַכִּכָּר!”

עָבְרוּ שָׁנִים, וַאֲנִי בְּעַצְמִי יוֹשֵׁב בַּכִּכָּר.

כְּמוֹ אֲוִירוֹן עֹבֵר בְּאֶמְצַע

הַיּוֹם. בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם.

רַעַשׁ רֹעֵשׁ. לִשְׁמֹעַ

שֹמְעִים. וְרֹאִים אֵין אוֹתָם.

הֵם כִּסּוּ אוֹתִי אֵלֶּה

שֶׁיָּשְׁבוּ עַל יָדִי עַל הַסַּפְסָל.

וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיָה לִי כִּסּוּי,

אֲנִי כָּתַבְתִּי בְּחשֶׁךְ.

שְׁטָרוֹת שֶׁלָּהֶם לֹא הָיָה

שָׁוֶה כִּסּוּי. אַךְ לֹא יָדְעוּ עַל כָּךְ,

כִּי הֵם עַצְמָם כִּסּוּי.

וַאֲנִי הֶאֱמַנְתִּי בְּחשֶׁךְ.

הֵם הָיוּ כִּסּוּי לָהֶם

כְּמוֹ לִי. אֲנָשִׁים לֹא רָחוֹק

עַל יָדִי. סַפְסְלֵי הָעִירִיָּה. הָרְשׁוּת לָהֶם

כְּמוֹ לִי. הִקְשַׁבְתִּי בְּחשֶׁךְ.

כ טבת תשלז, 10 ינואר 1977