לוגו
[גבריאל כמעט]
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

גַּבְרִיאֵל, כִּמְעַט עָשִׂיתָ זֹאת. אָדִיב לְעַצְמְךָ וּמִתְנַזֵּר

מֵעֹמֶס מְיֻתָּר אוֹ כָּל דָּבָר אַחֵר אֲשֶׁר עָלוּל לְצַעֶרְךָ,

וּבְמִנּוּן זָהִיר־מָתוּן שֶׁל שִׁירִים, גְּלוּלוֹת וַאֲהָבוֹת,

שֶׁמִּכֻּלָּן נֶחֱלַצְתָּ אֵיכְשֶׁהוּ לְלֹא רֵחַיִם לַצַּוָּאר,

וְעִם שִׁפּוּץ־שֶׁל־מָה בַּגִּיל לְהַצְעִירְךָ וּבְלִי שָׁעוֹן

לְהַזְכִּירְךָ – כִּמְעַט הִגַּעְתָּ לְאַלְפַּיִם.

עַכְשָׁו, לֹא קוֹפִי־שׁוֹפּ אוֹ מֶלְצָרִית סְחוּטָה

חַפָּה מִכָּל חֲשָׁד עַל תַּפְקִידָהּ הַמְיֹעָד

בְּתוֹךְ תָּכְנִית־הָעַל חוֹבֶקֶת־כֹּל שֶׁלְּךָ

(שֶׁבַּשִּׁירִים עָבְרָה אֵיזֶה גִלְגּוּל מֻפְלָא);

אַף לֹא תֹּאַם הַצְּבָעִים שֶׁל שְׁנֵי קִירוֹת בְּמֶדִיסוֹן

אוֹ יוֹרְק אֲשֶׁר הֶרְאֵיתָ לְכֻלָּם גַּם כְּשֶׁהִתְקַשֵּׁיתָ

לִרְאוֹתָם, עִם פִּתּוּחֵי יָדִית הַפְּלִיז שֶׁל דֶּלֶת

לֹא נִפְתַּחַת מֵעוֹלָם; גַּם לֹא סַכִּין אוֹרֶבֶת

לְאֵינְךָ בְּפֶתַח הַתַּחְתִּית –

לֹא הֵם שֶׁיְּקַדְּמוּ פָּנֶיךָ בִּקְצֵה הָאֶלֶף הַשֵּׁנִי.

רַק תַּעֲרֹבֶת מוּזָרָה שֶׁל אֲבָנִים עָפָר בִּירוּשָׁלַיִם

שֶׁל מַטָּה, שֶׁבְּדַרְכְּךָ הַמְיֻחֶדֶת כֹּה אָהַבְתָּ


מֵרָחוֹק. עַכְשָׁו, לְיַד שְׁכֵנִים כָּל־כָּךְ זָרִים

וְכֹה רָחוֹק מִטֶּלֶר וּמִגְּלַטְשְׁטֵין אֲשֶׁר לְךָ

עֲדַיִן מְחַכִּים בְּבֵית־הֶעָלְמִין בִּנְיוּ־גֶ’רְזִי –

זוֹ לֹא טְיוּטָה שֶׁבָּהּ אֶפְשָׁר לִמְחֹק

מִלָּה, שׁוּרָה, וּבְוַדַּאי לֹא אֶת זוֹ הָאַחֲרוֹנָה

שֶׁנִּכְתְּבָה לְמַעַנְךָ וּבְלִי סָפֵק הָיְתָה, לְטַעַמְךָ,

יוֹתֵר מִדַּי בּוֹטָה, אִם לֹא לְגַמְרֵי מְיֻתֶּרֶת.


הַכְּתֹבֶת, מִסְפָּרְךָ, שֶׁרְשׁוּמִים אֶצְלִי שָׁנִים רַבּוֹת,

לִמְחֹק אוֹתָם אוֹ לֹא? (כְּשֵׁם שֶׁמָּחַקְתָּ מִפִּנְקָסְךָ

        שֵׁם אַחַר שֵׁם).

לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן שׁוּב חִיַּגְתִּי לִמְאוּרָתְךָ

(כָּךְ כִּנִּינוּ אוֹתָהּ) בַּבְּרוֹנְקְס 6815378.

הַטֵּלֶפוֹן שֶׁלֹּא צִלְצֵל לְךָ יָמִים רַבִּים

(כָּכָה הִתְאוֹנַנְתָּ) עֲדַיִן מְחֻבָּר אַף מְצַלְצֵל

לַעֲיֵפָה. כְּמוֹ אָז בִּירוּשָׁלַיִם בְּשַׁבָּת

        (דַּלֵּג כָּאן עַל הַסּוֹף)

אֵיךְ לֹא הִרְפָּה הוּא לְצַלְצֵל מֵעַל

גּוּפָה קָרָה, שֶׁבְּעֵינֶיהָ הַפְּקוּחוֹת

אוּלַי בְּכָל זֹאת רָאֲתָה לְאָן

כָּל הַדְּרָכִים אוֹתָנוּ מוֹלִיכוֹת.




  1. הציטטות בשירי המדור על מות לקוחות משירי גבריאל פרייל, חוץ מן השורות של לאה גולדברג (הלכבודנו הדליקו כל הערמונים וכו', בתוך “ערב בסטרנד”) הלקוחות מן השיר “אהבה ראשונה”.  ↩