כִּי נִדְכֶּא הָיִיתִי בְּעִתּוֹת הַחֹרֶף

אָמַרְתִּי: אַךְ יָבוֹא הָאָבִיב –

אֲזַי גַּם אָנֹכִי אֶתְעוֹרֵר לַחַיִּים,

עִם כָּל אֲשֶׁר עִתִּי מִסָּבִיב.

וַיָּבֹא הָאָבִיב, וַיָּרֹן הַזָּמִיר,

וַיָּשֶׂשׂ מִמַּעַל הַיְקוּם וּמִלְמַטָּה;

אַךְ שָׁמָּה בְּפִנַּת לִבָּתִי עֲצֶבֶת

כְּבִימֵי הַחֹרֶף שֹׁרֶרֶת גַּם עָתָּה…