הוֹי, אָחִי הַיָּקָר, אַל תִּשְׁאַל עוֹד אוֹתִי:

מַדּוּעַ עַל סְבִיבַי כֹּה אַבִּיט בְּלֵאוּת;

מַדּוּעַ מֶבָּטִי כֹּה קוֹדֵר; לֹא אָשִׁית

אֶת לִבִּי לְאַהֲבָה וּלְרֵעוּת?

אַל תִּשְׁאַל: מַדּוּעַ לֹא תֵדַע צְחֹק שְׂפָתִי;

בְּמִצְחִי הַצָּעִיר כֹּה רַבִּים הַקְּמָטִים;

מַדּוּעַ אֵין דָּם עוֹד בְּפָנַי הַחִוְרִים? –

אַל תִּשְׁאַל לְאֵלֶּה הַפְּרָטִים!

שְׁאַל אָחִי אוֹתִי: מַדּוּעַ עוֹד אַרְגִּישׁ;

זִיק חַיִּים, אִם אֶחָד, בְּעוֹרְקַי מִתְנוֹצֵץ;

מְקוֹר דִּמְעָה מַדּוּעַ לֹא נִסְכַּר עֲדֶנָּה;

מַדּוּעַ הַלֵּב לֹא יִתְפּוֹצֵץ?! –

הצפה, ט' אב, תרס"ג