וְעָף הַחֲלוֹם, הַחֲלוֹם הַטּוֹב,

עִם בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ עָף,

כְּקֶרֶן אוֹר מִכֶּלֶא צָר,

וְהוּא עוֹד טֶרֶם שָׁב.

בַּמִּזְרָח־שָׁם אֲחַכֶּה לוֹ,

שָׁם, מֵחֵיק הַתְּהוֹם,

יִזְרַח אוֹר הַשֶּׁמֶש לִי,

יַחְזֹר גַּם הַחֲלוֹם.

בַּמִּזְרָח־שָׁם אֲחַכֶּה לוֹ –

עִם שַׁחַר אֲנִי קָם:

הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלֶה וְרַק הַחֲלוֹם

לֹא יִצְמַח עוֹד מִשָּׁם.

כָּל יוֹם וָיוֹם, עִם הָנֵץ יוֹם,

אֲחַכֶּה לוֹ לַשָּׁוְא:

הַשֶּׁמֶשׁ בָּא, מוֹפִיעַ שׁוּב

וַחֲלוֹמִי טֶרֶם שָׁב…