– הוּמוֹרֵיסְקָה –

אֶת לִבְּךָ, הַנַּעַר, אֶת לִבְּךָ תְּנָה לָנוּ!

כּוֹכָבִים אֵלַי הִתְחַנָּנוּ.

תְּנָה לָנוּ אֶת לִבְּךָ הֶחָמִים, הָרַךְ,

אֶת לִבְּךָ הַהוֹלֵם כָּל־כַּךְ…

וְהָיָה בְּדַבֵּר הָאֶחָד אֲהָבִים –

וּלְבָבוֹ לֹא יִהְיֶה לְהָבִים;

כִּי תִשָּׁבַע הָאַחַת אַהֲבָתָהּ לְדוֹד –

וּלְבָבָהּ לֹא יִהְיֶה יְקוֹד;

כִּי יַחְבֹּק הָעֶלֶם יַלְדָּתוֹ, בַּת־תֹּם –

וּלְבָבוֹ לֹא יִגְוַע בַּחֲלוֹם;

כִּי תִשַּׁק הַיָּפָה לִידִידָהּ הָרַךְ –

וּלְבָבָה בְּקִרְבָּהּ לֹא יַךְ;

אָז נוֹשִׁיט לְאֵלֶּה, בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם,

אֶת לִבְּךָ הָרַגָּשׁ, הֶחָם, –

וְאוֹתוֹ אִם יִרְאוּ בֵּין כּוֹכְבֵי הַפָּז,

כָּמוֹךָ גַם הֵם יִהְיוּ אָז…

*

כּוֹכָבַי הַקְּטַנִּים, כּוֹכָבַי הַחֲבִיבִים!

נִיצוֹצַי הַנִּצְחִים, יַקִּירַי הַשְּׁבִיבִים –

בִּלְתְּכֶם מַה לִי וָמִי לִי?

שַׁאֲלוּ: אֶת הַכֹּל לְשַׁי לָכֶם אָבִיא,

רַק אַל נָא תְבַקְשׁוּ מִמֶּנִּי אֶת לְבָבִי,

הוּא נוֹצָר בִּשְׁבִילִי, בִּשְׁבִילִי…