לוגו
יוֹם סַגְרִיר
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

יוֹם סַגְרִיר בְּאוֹר כֵּהֶה עָטוּף מוּלָט הֶחָצֵר הַצָּר,

וּנְטָפִים אַחֲרוֹנִים וִיחִידִים, מֵהַמָּטָר שֶׁיָּרַד לֹא כְבָר


עוֹד נוֹטְפִים וְדוֹלְפִים אַט־אַט מֵעַל גַּגֵּי הַחוֹמוֹת הַגְּדוֹלוֹת,

הָעוֹמְדוֹת כַּעֲנָקִים שֶׁקָּפְאוּ, כַּמָּוֶת – מַחֲרִישׁוֹת, אֲבֵלוֹת.


חַלּוֹנוֹת מִכָּל צַד מַשְׁחִירִים, קוֹדְרִים נִבָּטִים וּשְׁחוֹחִים,

וּנְטָפִים עַל פְּנֵיהֶם מִתְגַּלְגְּלִים, וְנִדְמֶה: הַחַלּוֹנוֹת – הֵם בּוֹכִים…


וְעַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הַכֵּהִים עָבִים עַל עָבִים נִגְרָרִים,

וּבְמַחֲנוֹת כְּבֵדִים הֵם עוֹלִים וְזוֹחֲלִים מִכָּל הָעֲבָרִים.


וְעָנָן בּוֹלֵעַ אֶת אָחִיו, זֶה תּוֹסֵס וְהַשֵּׁנִי גּוֵֹעַ,

וְלֹא נוֹדַע מִי בָּלַע אֶת מִי, מִי נִבְלַע וּמִי הַבּוֹלֵעַ…


וְהָיוּ אָז כָּל הָעֲנָנִים לְעָנָן רַק אֶחָד, מְאֹד נוֹרָא –

הַמַּאֲפִּיל עַל כָּל חֲלַל מָטָה, בְּקַדְרוּת זְעוּמָה וּשְׁחוֹרָה.


וּמַאֲפִיל הֶעָנָן הַגָּדוֹל עַל רַחֲשֵׁי הַלֵּב וְהָרְגָשׁוֹת,

וְנוֹסֵךְ עֲצֶבֶת בַּנְּשָׁמוֹת, וְשִׁמְמַת אֵין־סוֹף בַּנְפָשׁוֹת…


וְהִנְנִי עוֹמֵד יְחִידִי, דֹּם אַשְׁקִיף בְּעַד חַלּוֹן הַחוֹמָה:

בְּשַׁעַר הֶחָצֵר בָּא דוּמָם, יְהוּדִי דַל־פָּנִים, קְצַר־קוֹמָה,


מְעִילוֹ הָאָרוּךְ קָרוּעַ, בֵּין זְרוֹעוֹ בַשַּׂק צְרוּרִים, לוּטִים:

מִכָּל מִינֵי בְגָדִים יְשָׁנִים, הֲמוֹן בְּלוֹיֵי־סְחָבוֹת, סְמַרְטוּטִים


וּלְרֹחַב הֶחָצֵר וּלְאָרְכּוֹ יִתְהַלֵּךְ הַיְּהוּדִי לְאִטּוֹ,

וּפוֹלֵט מִפִּיו הוּא לִרְגָעִים “הַנְדֵל” מְמֻשָּׁךְ, בְּהַבִּיטוֹ


בִּמְעוּף־עַיִן בְּכָל הַחַלּוֹנוֹת, וּכְרֶגַע יִוָּאֵשׁ מִשִּׂבְרוֹ:

דְּמָעוֹת הוּא רוֹאֶה עַל פְּנֵיהֶם, הַחַלּוֹנוֹת כְּמוֹ נָדִים לְשִׁבְרוֹ…


וְעוֹמֵד הוּא מַשְׁמִים עַל עָמְדוֹ, וְאַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים

יוֹסִיף וְיִשְׁנֶה קְרִיאָתוֹ, יִתְבּוֹנֵן עוֹד אֶל כָּל הַצְּדָדִים –


וְקוֹלוֹ הַצָּרוּד מְנַסֵּר, מְשַׁבֵּר אָזְנַיִם וּלְבָבוֹת,

מִתְפַּזֵר לְכָל רֹחַב הֶחָצֵר, וְהָיָה כְּקוֹל קוֹרֵא בֶּחֳרָבוֹת…


וְגַם בְּהַפְנוֹתוֹ אֶת שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מִמְקוֹמוֹ זֶה הָלְאָה –

יִתְמַלֵּט הַ“הַנְדֵל” מִפִּיהוּ, אַךְ לֹא עוֹד כִּקְרִיאָה, – כִּילָלָה…


כִּילָלָה תִּתְמַלֵּט הַקְּרִיאָה מִפִּיהוּ, בְּלִי חֵפֶץ, בְּלִי צֹרֶךְ –

וְ“הַנְדֵל” מְמֻשָּׁךְ עוֹד פַּעַם יִתְפַּשֵּׁט לְרֹחַב וּלְאֹרֶךְ


הֶחָצֵר הַנֶּעֱלָב, הַדּוֹמֵם; עוֹד מְעַט, וְהַיְּהוּדִי כְּבָר יָצָא –

בֶּחָצֵר קְרִיאָתוֹ הַמָּרָה זְמַן רַב עוֹד כְּמוֹ הִתְרוֹצָצָה…


וְשׁוּב אוֹתָהּ דְּמָמָה עֲמוּקָה, דְּמָמָה מְהוּלָה בְאֶפֶס,

תִּתְהַלֵּךּ מִסָּבִיב וּבְאֶשְׁנַב חַלּוֹנִי בַלָּט מְרַפְרֶפֶת.


וְהִנֵּה בָא אֶל הֶחָצֵר אִישׁ עִוֵּר וְיַלְדָה נוֹהֶגֶת בְּיָדוֹ,

וְכִנּוֹר רָעוּעַ וּבָלֶה הוּא מוֹצִיא מִתַּחַת כְּנַף־מַדּוֹ,


וּמְכוֹנֵן הַזָּקֵן הָעִוֵּר אֶת כִּנּוֹרוֹ זֶה עַל חָזֵהוּ,

וּזְקָנוֹ שֶׁזָּרְקָה בוֹ שֵׂיבָה מִזְדַּעֲזַע קְצַת עַל גַּבֵּהוּ.


אֶת יָדוֹ הַצְּנוּמָה הוּא מַעֲבִיר וּמַרְעִישׁ בָּהּ אֶת הַמֵּיתָרִים –

וּלְצִלְצוּל הַכִּנּוֹר הַיַּלְדָה הָרָזָה אֶת קוֹלָהּ גַּם תָּרִים.


וְטִפְטוּף הַנְּטָפִים הַיְחִידִים הַמַּכִּים בְּלִי חָשָׂךְ בַּצִּנּוֹר,

מִתְלַכֵּד עִם שִׁירַת הַיַּלְדָה, עִם צִלְצְלֵי מֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר.


וְשִׁירָה עֲגוּמָה מִשְׁתַּפְּכָה שֶׁקּוֹלָהּ מִבְּלִי מֵשִׂים פּוֹרֵק

וְשׁוֹבֵר אֶת עַצְמוֹת הַחַיִּים וּמוֹצֵץ אֶת הַדָּם מִכָּל עוֹרֵק…


וְהַשִּׁירָה הַלֵּזוּ מִשְׁתַּפְּכָה מְרִי וְתַחֲנוּנִים מְלֵאֲתִי –

וְאוֹמְרוֹת הַחוֹמוֹת הִתְמוֹגֵג, וְחִשְּׁבָה הִשָּׁבֵר לִבָּתִי…


וְלִבְכּוֹת בִּקַשְׁתִּי אָז מָרָה וַיַעַל מְקוֹר דֶּמַע בִּגְרוֹנִי –

אַךְ שְׁפֹךְ לֹא יָכֹלְתִּי הַדְּמָעוֹת – וָאֶנְהֹם, וָאֵשְׁטְ מֵחַלּוֹנִי…