הָיָה לַיְלָה, לֵיל חֹרֶף. נָשְׁבָה רוּחַ קָרָה, וְהַשָּׁמַיִם הָיוּ מְכֻסִּים עֲנָנִים שְׁחוֹרִים וּכְבֵדִים. כּוֹכָב לֹא הֵנֵץ, קֶרֶן אוֹר לֹא נִרְאֲתָה, חֹשֶׁךְ, חֹשֶׁךְ. – – –

וּבַיַּעַר הָלְכוּ אָז אֲנָשִׁים וְתָעוּ. כָּל אֶחָד הִבִּיט, בִּקֵּשׁ: “אֵי הַדֶּרֶךְ?” וְאֶת הַדֶּרֶךְ לֹא רָאוּ, כִּי הָָיָה חֹשֶׁךְ, חֹשֶׁךְ. – – –

וּבְתוֹךְ הַיַּעַר, בְבַיִת קָטָן יָשַׁב אִישׁ אֶחָד. אִישׁ טוֹב מְאֹד. הוּא הָיָה חָבֵר גַם לְצִפֳּרֵי הַיַּעַר, וְגַם לַסְּנָאִים הַקְּטַנִּים וְלָאַרְנָבוֹת. וְאָמַר הָאִישׁ הַהוּא:

– תּוֹעִים אֲנָשִׁים בַּיַּעַר, בַּחֲשֵׁכָה. אֲנִי אַדְלִיק נֵר, אַעֲמִיד עַל הַחַלּוֹן, הַתּוֹעֶה יִרְאֶה מֵרָחוֹק אוֹר נוֹצֵץ וְיֵדַע אֶת דַּרְכּוֹ.

כָּךְ אָמַר. אַךְ הָרוּחַ הַקָּרָה בָּאָה, נָשְׁבָה בְּחָזְקָה, וְהַנֵּר שֶׁהָאִישׁ הַטּוֹב הִדְלִיק כָּבָה, וְשׁוּב הָיָה חֹשֶׁךְ, חֹשֶׁךְ…

אָז הִתְעַצֵּב הָאִישׁ מְאֹד. וְהוּא לָקַח אֶת הֶחָלִיל שֶׁלּוֹ, יָשַׁב יְחִידִי עַל יַד בֵּיתוֹ הַקָּטָן, יָשַׁב וְחִלֵּל לְתוֹךְ הַלַּיְלָה הָאָפֵל אֶת שִׁירָתוֹ, שִׁירַת־הַלֵּב שֶׁלּוֹ:

לִי–לִי–לִי, לִי–לִי–לִי – – –

וְכוֹכָב אֶחָד בַּשָּׁמַיִם אָמַר לַחֲבֵרוֹ:

– כּוֹכָב, אַתָּה שׁוֹמֵעַ? קוֹל שִׁירָה עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ…

וְהַכּוֹכָב פָּתַח בַּשָׁמַיִם חַלּוֹן – חַלּוֹן קָטָן בְּתוֹךְ הָעֲנָנִים הַשְּׁחוֹרִים, הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ, הִבִּיט אֶל הָאֶָרֶץ, הִקְשִׁיב, וּפָנָיו מְאִירִים, מְאִירִים…

וְהָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אֶת הַכּוֹכָב, נָשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם אֵלָיו וְאָמְרוּ:

– כּוֹכָב, כּוֹכַב אוֹר, רְאֵה וְהַבִּיטָה: תּוֹעִים אֲנַחְנוּ בַּיַּעַר, בַּחֲשֵׁכָה, לְלֹא דֶּרֶךְ, לְלֹא נָתִיב. עֲמוֹד נָא אַתָּה, כּוֹכַב רוֹם, וְהָאִירָה לָנוּ.

כָּכָה הָגוּ הָאֲנָשִׁים. כָּכָה בִּקֵּשׁוּ. וְהֵם שׁוּב לֹא תָּעוּ בָּאֹפֶל, כִּי מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם, בָּרוֹם, עָמַד הַכּוֹכָב – וְהוּא מְנַצְנֵץ וּמְנַצְנֵץ.

וְהָאִישׁ הַטּוֹב עוֹד יָשַׁב עַל יַד בֵּיתוֹ הַקָּטָן בַּיַּעַר, יָשַׁב לוֹ יְחִידִי וְחִלֵּל לְתוֹךְ הַלַּיְלָה אֶת הַשִּׁירָה שֶׁלּוֹ –

לִי–לִי–לִי, לִי–לִי–לִי – – –

תמונה 1