אֲנִי לֹא אַאֲמִין, אָחוֹת, כִּי הֶעָלֶה

בְּנָשְׁרוֹ מֵעַל עֵצוֹ בְּתֹר הַסְּתָיו –

לִנְצָחִים אוֹבֵד, לְעוֹלָמִים כָּלָה,

אֲנִי מַאֲמִין: עוֹד אֲבִיבוֹ שָׁב –

עוֹד הוּא שָׁב!

בַּסְּתָיו פּוֹתַחַת פִּיהָ הָאֲדָמָה,

וּרְקַב כָּל שִׂיחַ, כָּל רִקָּבוֹן – צִיץ –

בָּא וְנֶחְבָּא עָמֹק – עָמֹק שָׁמָּה,

וְרֹוֶה כָל יְמֵי הַחֹרֶף מִיץ –

רֹוֶה מִיץ…

וְעִם אָבִיב חָדָשׁ, בְּלֵילוֹתָיו הָרִאשׁוֹנִים,

מִתְבַּקְּעוֹת כִּלְיוֹת הָאֲדָמָה, וַעֲתַר

עָלִים יְרַקְרַקִּים צוֹמְחִים לְאַלּוֹנִים;

פְּרָחִים יָפִים עוֹלִים בְּכָל כַּר –

בְּכָל כַּר!

*

אֲנִי לֹא אַאֲמִין, אָחוֹת, כִּי עִם מוֹתִי –

לָנֶצַח שְׂשׂוֹן־הַחַיִּים בַּעֲדִי תָּם,

לָנֶצַח יִכְלָא קֶבֶר נִבְדָּל אוֹתִי,

לָנֶצַח יִקְפָּא בְעוֹרְקַי גַּל הַדָּם –

גַּל הַדָּם!

שֵׂבֶר צִיץ בְּהִבְּלוֹ זֶה גַם שִׂבְרִי –

הִנְנִי מֵת, כְּבָר חָפְרוּ בַעֲדִי בּוֹר;

אַךְ זִרְמֵי חַיִּים יְרַוּוּנִי גַם בְּקִבְרִי,

וּבְקוּם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ חָדָשׁ דּוֹר –

חָדָשׁ דּוֹר!

יִפְתַּח קִבְרִי כְּרֵסוֹ, וְצָעִיר וּרְוֵה־חַיִּים

אֶעֱלֶה וְאֶצְמַח בֵּין אֲנָשִׁים;

עֵינַי – לְשֶׁמֶשׁ חָדָשׁ בַּשָּמַיִם,

וְלִבִּי לַחֲלוֹמוֹתַי הַחֲדָשִׁים –

הַחֲדָשִׁים!