אֲנִי לֹא אַאֲמִין, אָחוֹת, כִּי הֶעָלֶה
בְּנָשְׁרוֹ מֵעַל עֵצוֹ בְּתֹר הַסְּתָיו –
לִנְצָחִים אוֹבֵד, לְעוֹלָמִים כָּלָה,
אֲנִי מַאֲמִין: עוֹד אֲבִיבוֹ שָׁב –
עוֹד הוּא שָׁב!
בַּסְּתָיו פּוֹתַחַת פִּיהָ הָאֲדָמָה,
וּרְקַב כָּל שִׂיחַ, כָּל רִקָּבוֹן – צִיץ –
בָּא וְנֶחְבָּא עָמֹק – עָמֹק שָׁמָּה,
וְרֹוֶה כָל יְמֵי הַחֹרֶף מִיץ –
רֹוֶה מִיץ…
וְעִם אָבִיב חָדָשׁ, בְּלֵילוֹתָיו הָרִאשׁוֹנִים,
מִתְבַּקְּעוֹת כִּלְיוֹת הָאֲדָמָה, וַעֲתַר
עָלִים יְרַקְרַקִּים צוֹמְחִים לְאַלּוֹנִים;
פְּרָחִים יָפִים עוֹלִים בְּכָל כַּר –
בְּכָל כַּר!
*
אֲנִי לֹא אַאֲמִין, אָחוֹת, כִּי עִם מוֹתִי –
לָנֶצַח שְׂשׂוֹן־הַחַיִּים בַּעֲדִי תָּם,
לָנֶצַח יִכְלָא קֶבֶר נִבְדָּל אוֹתִי,
לָנֶצַח יִקְפָּא בְעוֹרְקַי גַּל הַדָּם –
גַּל הַדָּם!
שֵׂבֶר צִיץ בְּהִבְּלוֹ זֶה גַם שִׂבְרִי –
הִנְנִי מֵת, כְּבָר חָפְרוּ בַעֲדִי בּוֹר;
אַךְ זִרְמֵי חַיִּים יְרַוּוּנִי גַם בְּקִבְרִי,
וּבְקוּם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ חָדָשׁ דּוֹר –
חָדָשׁ דּוֹר!
יִפְתַּח קִבְרִי כְּרֵסוֹ, וְצָעִיר וּרְוֵה־חַיִּים
אֶעֱלֶה וְאֶצְמַח בֵּין אֲנָשִׁים;
עֵינַי – לְשֶׁמֶשׁ חָדָשׁ בַּשָּמַיִם,
וְלִבִּי לַחֲלוֹמוֹתַי הַחֲדָשִׁים –
הַחֲדָשִׁים!