ספר זה יוצא לאור בסיוע קרן הזיכרון ע"ש פרידה איזיקוביץ, זכרה יהא לברכה לעולמים.

מעט מזעיר דברי הסבר על המובא בדפים אלה שהם פרקי פרסומים עתונאיים, מרביתם שנדפסו בטורי העתון “מעריב” ככתבות מפאריס ולרוב בראשית שנות ה־60 בהיותי שם שליחו של העתון. בשליחות כזו מטעם העתון הייתי גם קודם לכן במשך אותן שנתיים – 1956–57 – בהן קשרי שתי המדינות, צרפת וישראל, היו בשיא הדיקותם. אבל הטירחה לחטט בארכיון העתון מהשנים ההן ולהעלות ממנו גנזי האישיים, היא מייגעת מדי ולכן לא הרחקתי את חיפושי עד הימים ההם.

בפרסום פרקים עתונאיים אלה יש בלי ספק – אני מודה ומתוודה – מחולשת הנוסטלגיה של זיקנה לימים של פעילות מקצועית מלוא האון. אבל העומדים לצדי בשיקולים על מוצדקות הדפסת כרך זה, מעודדים אותי ואומרים לי, שקיבוץ הפרקים יחד נותן תמונה על תקופה, על גיבורי העלילה, על יכולתו של העתונאי לראות דברים ואנשים ומאורעות מנקודת מבט אישית שלו ולתארם בנימה ובנעימה מיוחדות משלו.

אחדים מהפרקים נדפסים כאן לא בצורתם המקורים כפי שנדפסו בעתון – אבל רק הכתיבה שונה ולא התוכן, העובדות. ושנים־שלושה מהפרקים לא היו כלל בעתון, אלא חוברו עתה, בשביל הספר, מלכתי אחורה בזכרונותי.

תודתי שלוחה לאלה וללאה מארכיון “מעריב” על עזרתן ולקלדנית הנפלאה אתי.

דוד גלעדי