עַל גַּלְגַּלֵּי יָמִים לְבָנִים

דּוֹהֵר לוֹ סוּס יָפֶה וְשָׁחוֹר.

שֶׁמֶשׁ נִשְׁחֶטֶת בָּאֳפָקִים,

מֵרֶחֶם אָדֹם לַיְלָה יוֹצֵא לָאוֹר.

סוּס שָׁחוֹר לַכְּרָךְ פּוֹרֵץ,

בִּדְהָרָה אָבָק שָחוֹר עַל הַכֹּל זוֹרֶה,

אֵין אִיש בַּכְּרָךְ אוֹתוֹ חוֹצֵץ,

וְיָרֵחַ כְּפַעֲמוֹן לְצַוָּארוֹ מְצַלְצֵל דּוֹ־רֶה.

עוֹד הַסּוּס רָחוֹק וְאָסוּר שָם בִּנְחֻשְׁתַּיִם

וּכְבָר יָדַיִם אֲרֻכּוֹת אָדָם לוֹ שוֹלֵחַ,

וּמַדְלִיק לִכְבוֹדוֹ פַּנָּסִים עַל כָּל שָמַיִם:

מַה יֵּש עוֹד לָאָדָם מִלְּבַד זֶה הָאוֹרֵחַ?!

– – – –

הַסּוּס אַחֲרָיו מַשְאִיר רַק הֵדִים אֲטוּמִים:

כּוֹכָב עָמוּם בַּעֲלוֹת שַחַר חָדָש, יָרֵחַ חִוֵּר,

קוּרֵי־חֲלוֹם יְרֻקִּים בִּקְצוֹת עָלִים עַל הָעֵצִים,

וּדְפִיקוֹת שְחוֹרוֹת שֶל לֵב שֶלֹּא רָצָה לְהִשָּבֵר.