בּוֹאִי! הַלַּיְלָה – הַכִּסּוּפִים דְּרוּכִים מְאֹד,

הַנֶּפֶש בַּגַּבְרוּת הַצּוֹרֶבֶת חוֹשֶׂפֶת זְרוֹעוֹת.

כָּל הָאוֹנִים יוֹצְאִים לִמְחוֹל מְדוּרַת־הַדָּם,

וְשָׁם בַּבְּאֵר מְשַוַּעַת הַתְּסִיסָה לְעוֹד וָעוֹד.

בּוֹאִי! הַתַּמוּז יֶאֱרַח לָלוּן כַּאן הָעֶרֶב

לְגַלּוֹת מָסָכִים טְמִירִים,

לְהַדְלִיק עֵצִים עֲרוּכִים,

לְהַצִּית אֶת הָאֹפֶל בְּקוּרֵי־לַהַט שְׁתִי וָעֵרֶב.

רוֹצָה הָאֵשׁ, רוֹצָה עֵצִים לִבְעֹר,

מַשֶּׁהוּ כְּבָר הִדְלִיק כַּאן אֶת הָאֲנִי וְהָאַתְּ,

נִשְתֶּה הַ־שְּׁנַיִם לְחַיִּים, אֶת כָּל הַיַּיִן בַּגַּת,

נֵרָתֵם לַלַּיִל, אֶל שְלִישִי לִדְהֹר. – – –