מַה הַיֵּש רוֹחֵש כַּאן בָּאַיִן הַשָּׁחוֹר,

כָּל עַיִן אוֹמֶרֶת וְכָל אֹזֶן: רְאִיתִיךָ, שְמַעְתִּיךָ!

כִּי מַה זֶּה הָרַחַש מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר,

הַאֵין זֶה עֵין־הַסּוֹד בִּיקֹד הַשְּׁחוֹר?

אָדָם עוֹבֵר בַּלַּיְלָה בְּמַגָּפַיִם שֶל עֶצֶב,

רוֹעֶה צֹאן־יְשִימוֹן וּלְךָ אֵינוֹ אוֹמֵר: מְצָאתִיךָ!

אָדָם מַעֲלֶה זְרוֹעוֹת לָרוֹם וּמוֹרִידָן בְּשֶצֶף,

מְמַלֵּא לֵב בְּדֶמַע וְשוֹפְכָהּ בְּקֶצֶב.

אָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי אַתָּה לֹא רַק בָּרוֹם הַצָּחוֹר,

אָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי אַתָּה גַּם כַּאן בַּשָּׁחוֹר,

זְרוֹעוֹת קְצָרוֹת יְכוֹלוֹת הַגִּיעַ עָדֶיךָ,

קְטֹן־הַלֵּב יָכוֹל לָצּוּד קֶרֶן־נֶצַח מֵעֵינֶיךָ.

כִּי אַתָּה כַּאן, קָרוֹב מְאֹד, בַּלַּיְלָה הַשָּׁחוֹר.