אֵין לִי טֶבַע בְּאֻמְּנֻת מַאֲמָרִים, וּגְלֻפֹת עִם

נִסֻּחִים פֹּאֶטִיקַנִיִּים וּמֻצְרֵי יְסֹד.

יֵשׁ לִי נָתָן זַךְ שֶׁל שֶׁלֶד וַעֲצָמֹת.

אֵין אֲנִי מֵבִין מַזֶּה “חָסִיד שֹׁטֶה”.

לִהְיֹת חָסִיד. אֲבָל לִהְיֹת שֹׁטֶה

צְרִיכִים לִהְיֹת מַשֶּׁהֻ.

נָתָן זַךְ הָיָה נֹלָד יֶלֶד זָהָב מַעֲרָבִי.

שֶׁמָּצָא אֶת הָעִבְרִית לֹא מְתֹאֶמֶת לְמִזְגּוֹ הָאֵרֹפִּי.

לְאַט יָרַד צִפֻּי הַזָּהָב וְהֻא “אֵרֵפּ” אֶת לְשֹׁנוֹ.

"בִּשְׁנָתוֹ, סַהֲרֻרִי כְּמוֹ יָם, חֹלֵף לְיָדִי, אֹמֵר

לִי בְּנִי.

בְּנִי. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה, בְּמִדָּה כָּזֹאת, אִתִּי".

הִנֵּה קֹל הַחַיידֶער יִינְגְל, יֶלֶד הַזָּהָב הִתְבַּגֵּר, אֶל “הַגְּדֹלִים”:

"רֶגַע אֶחָד שֶׁקֶט, בְּבַקָּשָׁה. אָנָּא. אֲנִי

רֹצֶה לֹמַר דְּבַר מָה".

יַחַד עִם זֹאת אֲנִי שֹׁמֵעַ מִכָּל מַה שֶּׁהֻא,

אֶת הַדְּבֵקֻת שֶׁל בָּחֻר יְשִׁיבָה.

מְשִׁיכָה לַבֹּדֵד – וְהַבְּרִיחָה מִמֶּנֻּ, שֶׁמָּא תַּעֲבֹר אֵלָיו הַבְּדִידֻת.

כָּל דִּבֻּר שֶׁלּוֹ נִשְׁמָע מִתֹּךְ שֶׁלֶד הָעֲצָמֹת

שֶׁל מַטְמֹרֶת הַכְּתֵפַיִם. נַאגְל, בְּסִפְרוֹ שֶׁל הַמְסוּן,

“מִסְתֹּרִין”, עָמַד כָּךְ לִפְנֵי דַּאגְנִי קַיְלַאנְד.

לָקַחְתִּי מֵאַרְכִיֹּן “הַבִּימָה” אֶת הַטֶּקְסְט שֶׁל “הַדִּבֻּק”.

“לֵאָה’לִי. לֹא’לָהּ”. לֹא לֶאֱלֹהַּ. לֹא לָהּ. חַם הָאֱלֹהִים. "וְאֵין סַכָּנָה? סַכָּנָה

לָאו". קִשְׁקְשֻׁ עַל הַסְּטֶנְסִיל: “עָבַרְנוּ אֶת יֶפְרֹפָּה וַאֲמֵרִיקָה וְגַם בְּאַזְיָה”.

אֶמֶשׁ רָאִיתִי סֶרֶט “הַדִּבֻּק” בְּאַנְגְּלִית. רָאִיתִי

אֶת הַחַיידֶער־יִינְגְל, חָנָן, אֹמֵר מִלִּים שֶׁל

קַבָּלָה נֹאֶשֶׁת בְּאַנְגְּלִית שֶׁל וְעִידַת הַנְּשִׂיאִים (אֲנִי מְשַׁעֵר).

וּבְכָל זֹאת הָיְתָה זָרָה לֹא יוֹתֵר

מֵאֲשֶׁר הַלָּשֹׁן

שֶׁבְּפִי שַׂחְקָנֵי “הַדִּבֻּק”, שֶׁמְּקֹמָהּ בְּיִידִישׁ.

חַיידֶער־יִינְגְל – בְּחַיידֶער לֹמְדִים יֹמָם וָלַיְלָה

קָמַץ אָלֶף – אֻ. קָמַץ בֵּית – בֻּ. קָמַץ גִּימֶל – גֻּ.

וּבַלַּיְלָה חֹזְרִים בְּלַאמְטֶערְן לָבָן, בְּנֵר לָבָן, בְּשֶׁלֶג לָבָן.

בְּכֹחַ הַחַיידֶער יָכֹל נֵר לִנְטֹף מַיְלִין וּוְיֹרְסְטִין.

חַיְדֶער־יִינְגְל יָכֹל לָלֶכֶת לְכָל הָעֹלָם.

בְּכֹחַ הַחַיידֶער יָכֹל “שִׁיר הַשִּׁירִים” לִהְיֹת “וִיקְטֹרִיָּה” שֶׁל הַמְסוּן.

בְּכֹחַ הַחַיידֶער יָכֹל קְרַסְנִיסְטַאוו לִהְיֹת כָּל

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְדָוִד הַמֶּלֶךְ. בְּכֹחַ הַהַשְׁבָּעָה

יָכֹל חָנָן לִהְיֹת נָתָן.

בְּכֹחַ הַנִּגֻּן

לִיבֶּע בְּרֶעכְט אַייזְן.

אַהֲבָה שֹׁבֶרֶת אַהֲבָה.

בַּסֵּפֶר “מִסְתֹּרִין” נִמְסָר: כְּשֶׁדַּאגְנִי קַיְלַאנְד עָמְדָה

וְעָזְבָה אֹתוֹ, אָמַר לָהּ נַאגְל: “וְעֹד יֹם הֻלַּדְתִּי הַיֹּם”.

יֹם הֻלַּדְתּוֹ שֶׁל נָתָן זַךְ הָיָה אֶתְמֹל.

יח כסלו תשמב, 14 דצמבר 1981