עוֹד רֶגַע, עוֹד רֶגַע וְכָבָה הַכּוֹכָב הָאַחֲרוֹן בַּמְּרוֹמִים,

וְשָׂמְחוּ לְאֵידוֹ הָעֲנָנִים;

וַאֲנִי אָנָּא בָא בְהַלַּיְלָה הֶאָפֵל, הַשּׁוֹמֵם –

מִי יָאִיר, מִי יַסְבִּיר לִי פָנִים?

וְאָנֹכִי לֹא אֵדַע אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ אֵלֵךְ – לֹא אֵדָע,

וְהַשְּׁבִילִים כֹּה רַבִּים וַעֲקוּמִים –

וְכַאן בַּתֹּהוּ הַזֶּה, עָלַי לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲבֵדָה,

לִמְצֹא חֲלוֹם הָעֲלוּמִים…

בְּצִדֵּי כָל דֶּרֶךְ לִי אוֹרְבִים מַלְאֲכֵי־הַמָּוֶת וּשְׂטָנִים,

מַשְׁחִירִים מִזָּוִיּוֹת־סְתָרִים –

אָרוּר יוֹם מָחָר וְאוֹרוֹתָיו הַחַמִּים וְהַלְּבָנִים,

שֶׁיְּנַשְׁקוּ אֶת רִגְבֵי קִבְרָתִי הַקָּרִים!…