עִם דִּמְעָה צְלוּלָה שֶׁדָּלְלָה מֵעֵינִי,

הִשְׁתַּפֵּךְ צַעַר רַךְ מִתּוֹךְ לְבָבִי;

וּבְרֶגַע שֶׁחֲלַל חַדְרִי סָפַג צַעֲרִי,

אֶת אֲחוֹתוֹ סָפַג כַּר מִשְׁכָּבִי…

הַנַּעֲרָה פָּתְחָה עוֹד בַּבֹּקֶר אֶת הַחַלּוֹן,

וַתַּחֲלִיף מִכְסֵה כָרִי זוֹ הַנַּעֲרָה…

וּבְשׁוּבִי לְעֵת עֶרֶב לֹא נִכְּרָה עוֹד הַדִּמְעָה,

וּבַחֲלַל הַחֶדֶר לֹא עוֹד הָיָה צַעֲרָהּ…

בַּלַּיְלָה הֱקִיצַתְנִי בְּכִית חֲרִישִׁית בְּחֲלּוֹנִי:

זֶה הָיָה צַעֲרִי; – צַעֲרִי מַה תָּהִימָה? –

פָּתַחְתִּי לוֹ הַחַלּוֹן – וְלֹא נִכְנַס אֵלַי –

רַק תָּבַע מֶנִּי אֶת אֲחוֹתוֹ, אֶת הַדִּמְעָה…