כּוֹכַב־זָהָב נָפַל מִן הַשְּׁחָקִים.

כּוֹכַב־זָהָב נָפַל –

וְצָלַל בָּעֲרָפֶל.

שִׁירַת זָהָב נִתְּקָה מִשִּׂפְתוֹתַי,

שִׁירָה קְטַנָּה נָאָה –

וְהַלַּיִל בְּלָעָהּ.

זֶה הָיָה רֶגַע שֶׁל נְפִילָה

אֶל חֵיק הַמָּוֶת;

חָשַׁב כְּבַר הַכֹּכָב לִדְּעֵךְ

וְהַשִּׁירָה לְהֵאָלֵם.

וְהִנֵּה נִפְגְּשׁוּ בִתְהֹם הַלַּיְלָה,

שְׁנֵיהֶם –

זֶּה לְעֻמַּת זֶה,

שִׁירַת הָאֲדָמָה וְכוֹכַב־מְרוֹמִים –

נִפְגְּשׁוּ –

עֵינַיִם לָעֵינַיִם, פֶּה לְפֶּה,

וְהִבְרִיקוּ עוֹד הַפַּעַם לִפְנֵי כְבוֹתָם!

אֹרוּ עוֹד לְרֶגֶע לִפְנֵי מוֹתָם

פְּנֵי שְׁנֵי הַיְּתוֹמִים.