מַה־יַּעֲשֶׂה אִישׁ שֶׁעָזַב חַיֵּי עוֹלָם

וְהָלַךְ לוֹ וּבִקֵּשׁ־לוֹ אֲחֵרִים,

יוֹתֵר יָפִים, יוֹתֵר כְּשֵׁרִים –

וְלֹא מָצָא?

מַה־יַּעֲשֶׂה אִישׁ, שֶׁתָּעָה יָמִים רַבִּים

וְהָלַךְ בַּעֲצַת חֲלוֹמוֹת מְנַבְּאִים,

וְהִתְמַכֵּר לַהֲזָיוֹת־פֶּלֶא,

שֶׁאָמְרוּ לוֹ: – קוּם בְּרַח, זֶה כֶּלֶא!

קוּם נוּס מִזֶּה – זֶה בֵית־אֲסוּרִים!

זֶה עוֹלָם טָמֵא – רַק שְׁרָצִים עַל קַרְקָעוֹ זוֹחֲלִים…

רַק שֶׁמֶשׁ אֶחָד יֵשׁ בִּשְׁחָקָיו –

וּבְעָמְדוֹ עוֹד בַּמִּזְרָח וְקָרָא אֶל הַשְּׁרָצִים:

בּוֹאוּ, שְׁרָצַי, חִטְפוּ –! וְזָרַק לָמוֹ זְהָבוֹ, –

וְהִתְנַפְּלוּ כֻּלָּם כֻּלָּם עַל־גַּבֵּי הַפֵּרוּרִים

בְּקוֹל תְּרוּעָה גְדוֹלָה: – זַהֲרוּרִים, זַהֲרוּרִים! –

וְאֵשׁ זָרָה בְעֵינֵיהֶם – וְעֵינֵיהֶם עֵינֵי נוֹכְלִים,

וְחָטַף כָּל אֶחָד שְׁבִיב־אוֹרוֹ,

וְהִתְגַנֵּב אֶל חוֹרוֹ –

וְהוּא יוֹשֵׁב עַל ״שְׁבִיבוֹ״ וְשׁוֹמֵר…

וּלְחָבֵר קְפוּא־חֹשֶׁךְ הוּא אוֹמֵר:

– אֵין לִי כֹל… הוֹי, מִי יָרִיב אֶת־רִיבִי?

הַשֶּׁמֶשׁ לֹא חָלְקָה לִי שְׁבִיבִי!

אֵין לִי כֹל – –.

– וְהֵן זֶהוּ יוֹמוֹ שֶׁל־עוֹלָמְךָ – וְלֵילוֹ –

זֶה הַמַּשְׁחִית הַנּוֹרָא״

בָּא וּמְלַקֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ הַשְּׁחוֹרָה

מֵעַל הַלְּבָבוֹת אֶת כָּל פֵּרוֹרֵי הַטֹּהַר,

כָּל נִיצוֹצֵי הַזִּיו, שֶׁזָּרַק לוֹ שִׁמְשׁוֹ, זֶה אֵלוֹ,

בִּשְׁבִיל יַלְדֵי הַסֹּהַר –

בָּא בוֹלֵעַ שַׁבְרוּרֵי הָאוֹרָה וּמְחַנְּקֵם:..

– קוּם בְּרַח. –

וַאֲנַחְנוּ כְבָר סִפַּרְנוּ־לָךְ זֶה כַמָּה פְעָמִים

עַל אֹדוֹת חַיֵּי־פֶלֶא וְעוֹלְמוֹת־קְסָמִים…

גַּם שָׁמָּה יֶשְׁנוֹ צַעַר – אַךְ צַעַר אַחֵר:

הוּא אֵינוֹ בָא עִם לַיְלָה, הוּא נִשְׁקָף בְּעֵין הַשַּׁחַר…

גַּם שָׁם בְּנֵי־אָדָם בּוֹכִים אֶת כָּל שָׁבֶר –

אַךְ אִישׁ עַל צַוְּארֵי חָבֶר…

גַּם שָׁמָּה בְנֵי הָאָדָם תּוֹעִים –

אַךְ לֹא בַחֹשֶׁךְ, – אֶת הַמֶּרְחָק הֵמָּה רוֹאִים…

וִיחִידִים אֵינָם הוֹלְכִים – אִם אֶחָד הוֹלֵךְ לוֹ עֲרִירִי,

וְנִסְפְּחוּ אֵלָיו שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי וְהָעֲשִׂירִי…

וְלֹא שֶׁמֶשׁ וְלַהַב אֶחָד – כְּמִסְפַּר כָּל הַלְּבָבוֹת,

כַּךְ מִסְפָּרָם שֶׁל הַשְּׁמָשׁוֹת שָׁמָּה וְהַלְּהָבוֹת,

וְאִם אֵין לְאִישׁ עוֹד שֶׁמֶשׁ, וּמָכַר אֶת־כָּל זְהָבוֹ

וְקָנָה שֶׁמֶשׁ, שֶׁמֶשׁ בִּשְׁבִיל לְבָבוֹ, –

וּבְהִתְיַצֵּב גּוּשׁ לַיְלָה עַל דַּרְכּוֹ לְהַחֲרִידוֹ בְאִמְשׁוֹ,

הוּא הוֹלֵךְ לִקְרָאתוֹ בְּלִי־יִרְאָה וּמַרְאֶה לוֹ שִׁמְשׁוֹ…

וּכְטוֹב שָׁם לֵב בְּנֵי־אָדָם, וְשָׂחֲקוּ שְׂחוֹק־כַּדּוּרִים:

זֶה זוֹרֵק שִׁמְשׁוֹ לָזֶה…

וּצְחוֹק שֶׁל פֶּה וָפֶה

טוֹבֵעַ בְּיַם זַהֲרוּרִים – –

צֵא, בַּקֵּשׁ הָעוֹלָמוֹת! –״

וּמַה יַּעֲשֶׁה אִישׁ שֶׁשָּׁמַע – וְיָצָא

בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה, וְהַדֶּרֶךְ לֹא־סְלוּלָה וַאֲפֵלָה מְאֹד,

וּבִקֵּשׁ אֶת עוֹלְמוֹת הַסּוֹד –

וְלֹא מָצָא? –

וּמַה יַּעֲשֶׂה אִישׁ שֶׁהִתְיָאֵשׁ מֵעוֹלְמוֹת־הַסּוֹד –

וְהוּא יָגֵעַ מְאֹד…

מַה יַּעֲשֶׂה אִם חָזַר לְעוֹלָמוֹ

הַטָּמֵא, הַטָּמֵא –

וְגַם הוּא לֹא מִתְנַכֵּר?…

פָּרַשׁ כַּפָּיו לַשֶּׁמֶשׁ הָאֶחָד וְהוּא טָבָע;

הִשְׁתַּחֲוָה לְאַדְמִימוּת הַמַּעֲרָב וְהִיא גָוְעָה;

הִשְׁתּוֹחָח לַשּׁוֹשָׁן – וְחָוָר;

רוּחַ קַלִּיל בּוֹ נָגַע – וְעָבָר;

דָּפַק, דָּפַק עַל לִבּוֹ לַחֲלוֹמוֹ –

גַּם הוּא לוֹ לֹא עָנָה מִתְּהוֹמוֹ…

קָרָא, קָרָא בָאֲוִיר שֵׁם חָבֵר –

הַמֶּרְחָק לֹא עָנָה לוֹ דָּבָר…

גַּם הָעוֹרְבִים הַשְּׁחוֹרִים מֶנּוּ פוֹרְחִים –

הוּא שָׂם אֶל הַחַיִּים – וְהֵם בּוֹרְחִים…

וְהַלַּיְלָה – הוּא בָא –

מַה יַּעֲשֶׂה אִישׁ?…