אָדָם אֶחָד, עָשִׁיר בְּזָהָב וּבְמִקְנֶה וּבְקַרְקָעוֹת, הָיָה מִתְגָּאֶה בְּעָשְׁרוֹ וְהָיָה קוֹרֵא עַל עַצְמוֹ: “בְּצֵל הַכֶּסֶף – בְּצֵל הַחָכְמָה”. נָפְלָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם מַגֵּפָה וְכָל הַשְּׁוָרִים מֵתוּ בַּמַּגֵּפָה. וּכְשֶׁנֶּעְצְרָה הַמַּגֵּפָה לֹא הָיוּ לוֹ שְׁוָרִים לַחֲרֹשׁ אֶת שְׂדוֹתָיו, עַד שֶׁהֶעֱלוּ קוֹצִים וְדַרְדָרִים.
מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ אִישׁ? נָטַל אַרְנָק שֶׁל דִינָרִים, לֹא פָּחוֹת מִמֵּאָה, וְהָלַךְ לִכְפָר רָחוֹק אֶחָד, שֶׁהָיָה מְשֻׁפָּע בִּבְהֵמוֹת מְשֻׁבָּחוֹת, לִקְנוֹת שְׁוָרִים לַחֲרֹשׁ קַרְקְעוֹתָיו.
בַּדֶּרֶךְ פְּגָשׁוֹ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב בִּדְמוּת זָקֵן עוֹבֵר־אֹרַח.
אַָמַר לוֹ: לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ, בְּנִי?
עָנָה: לִכְפָר פְּלוֹנִי לִקְנוֹת שְׁוָרִים לַחֲרִישָׁה.
אַָמַר לוֹ: אֱמֹר, בְּנִי: אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם.
זַָקַף חָטְמוֹ כְּנֶגְדוֹ וְאָמַר: אִם יִרְצֶה וְאִם לֹא יִרְצֶה – הֲרֵי מְעוֹתַי בְּיָדִי וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹנִי.
אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: וְלֹא בְּהַצְלָחָה.
הָלַךְ בְּאוֹתוֹ דֶרֶךְ וְנָפַל הָאַרְנָק וְלֹא הִרְגִישׁ.
כְּשֶׁבָּא לַכְּפָר הֶרְאוּהוּ עֲשֶׂרֶת צִמְדֵי בָּקָר תַּאֲוָה לָעֵינַיִם. שָׁלַח יָדוֹ לָקַחַת אֶת הָאַרְנָק וְלֹא מְצָאוֹ.
מִיָּד חָזַר לְבֵיתוֹ וְנָטַל מָמוֹן אַחֵר (שֶׁהָיָה לוֹ הַרְבֵּה) וְהָלַךְ לַכְּפָר בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, שֶׁלֹא יִפְגַע בּוֹ אוֹתוֹ זָקֵן.
נִזְדַּמֵּן לוֹ הַמְבַשֵּׂר בִּדְמוּת זָקֵן אַחֵר. אָמַר לוֹ: לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ, בְּנִי?
עָנָה: לִקְנוֹת שְׁוָרִים.
אַָמַר לוֹ: וְאֵינְךָ אוֹמֵר: אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם?
עִקֵּם חָטְמוֹ כְּנֶגְדוֹ וְאָמַר: אִם יִרְצֶה וְאִם לֹא יִרְצֶה – הֲרֵי דִינָרַי בְּאַרְנָקִי וְאֵינִי חֹושֵׁשׁ לְשׁוּם דָבָר.
הָלַךְ הָאִישׁ לְדַרְכּוֹ. נָפְלָה עָלָיו שֵׁנָה וְשָׁכַב בִּמְצָרוֹ שֶׁל שָׂדֶה.
בָּא אֵלִיָּהוּ וְשָׁמַט מִתַּחְתָּיו אֶת הָאַרְנָק וְנֶעְלַם. כְּשֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ לֹא מָצָא כְּלוּם. חָזַר לְבֵיתוֹ בְּנֶפֶשׁ זוֹעֶפֶת, נָטַל מָמוֹן שְׁלִישִׁי וְהָלַךְ בַּדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה.
בָּא אֵלָיו אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב וְאָמַר לוֹ: לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ, בְּנִי?
אָמַר: לִכְפַָר פְּלוֹנִי לִקְנוֹת שְׁוָרִים, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם.
אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: לֵךְ לְשָׁלוֹם וּבְהַצְלָחָה.
בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֶחֱזִיר אֵלִיּהוּ מָאתַיִם דִינָרָיו לְתוֹךְ אַרְנָקוֹ, וְהוּא לֹא רָאָה וְלֹא יָדַע.
כְּשֶׁבָּא לַכְּפָר הֶרְאוּהוּ עֲשֶׂרֶת צִמְדֵי בָּקָר יָפִים מִן הָרִאשׁוֹנִים. קָפַץ עָלָיו חִשְׁקוֹ לִקְנוֹתָם. אָמַר לְבַעֲלֵיהֶם: בְּכַמָּה?
אָמְרוּ לוֹ: בְּמֵאָה וְעֶשְׂרִים דִינָרִים.
אָמַר: כַּמָּה אֲנִי מִצְטַעֵר, שֶׁאֵין עִמִּי אֶלָּא מֵאָה דִינָרִים בִּלְבָד.
אַף־עַל־פִּי־כֵן הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ אַרְנָקוֹ – וְהוֹצִיא שְׁלֹש מֵאוֹת דִינָרִים.
שָׂמַח מְאֹד וְנָתַן דְמֵי הַשְּׁוָרִים וְחָזַר לְבֵיתוֹ וְחָרַשׁ קַרְקְעוֹתָיו. הָיְתָה שְׁנַת בְּרָכָה וּמָצָא מֵאָה שְׁעָרִים וְעָשְׁרוֹ נִתְכַּפֵּל.
מִכָּאן שֶׁכָּל אָדָם הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָבָר צָרִיךְ לוֹמַר: אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב. וְהָיוּ רַבִּים שֶׁאָמְרוּ: אֲנִי אֲנִי אֶעֱשֶׂה, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לַעֲשׂוֹת עַד שֶׁנִּתְקַפְּחוּ חַיֵּיהֶם. וְכֵן אָמַר בֶּן סִירָא: מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב הָעוֹלָם יֵחָרֵב.
האיור: הנריק הכטקןפף