לוגו
צו הפרדה
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

דְּמוּת־הַנֶּשֶׁר שֶׁבַּחוֺתֶמֶת עַל־גַּבֵּי בּוּל־הַדֹּאַר

הֵנִיעָה כְּנָפַיִם חֲשֵׁכוֺת: הַמִּכְתָּב הִסְתּוֺבֵב עַל לוּחַ־הַשֻּׁלְחָן

בְּהַשְׁמִיעוֺ קוֺל־קְרִיעָה שֶׁל נְיָר תַּעֲשִׂיָּתִי חוּם וְגַס;

הָאֲנָשִׁים שֶׁבַּצְּרִיף הִקִּיפוּ אֶת שֻׁלְחַן־הָעֵץ, גָּחֲנוּ לְעֵבֶר הַנְּיָר הַמִּשְׂרָדִי וְהִתְרַחֲקוּ בַּחֲשַׁאי,

וְאוּלָם, כִּבְכֹחַ־שֶׁל־מַגְנֶט שָׁבוּ לִקְרֹא אֶת אוֺתִיּוֺת הַדְּפוּס – וְשׁוּב נִרְתְּעוּ לְאָחוֺר.


מַבָּטוֺ שֶׁל אַבָּא הֶחֱלִיק מֵעַל לְרֹאשִׁי,

הַכֹּל הִתְהַלְּכוּ בְּלִי לְהוֺצִיא הֶגֶה מִפִּיהֶם

וְרַק יְדֵי אִמִּי הִבְהִיקוּ בָּאֲוִיר בְּעוֺדָן רוֺעֲדוֺת

וְגַם נִקְפָּצוֺת לִשְׁנֵי אֶגְרוֺפִים הַדּוֺמִים לִשְׁנֵי פֵּרוֺת מָרֵי־טַעַם;

וְאִלּוּ אֲנִי נִמְנַמְתִּי עַל מִזְרַן־הַקַּשׁ שֶׁבַּיַּרְכָּתַיִם.

“אֵין בְּרֵרָה… אֶת הַיֶּלֶד יִקְּחוּ… שֶׁהֲרֵי טֶרֶם מָלְאוּ לוֺ עֶשֶׂר שָׁנִים…”

מִלְמֵל בֵּינוֺ לְבֵין עַצְמוֺ אֵיזֶה גֶּבֶר גְּלוּחַ־רֹאשׁ שֶׁהָיָה מְבַקֵּעַ גְּזִירֵי־עֵצִים

בְּעָמְדוֺ עַל הַמַּדְרֵגוֺת הָרְעוּעוֺת שֶׁל

בִּיתַן־הַמְּגוּרִים הַנִּסְפָּג וְהוֺלֵךְ בֵּין גּוּשֵׁי

הַחֹשֶׁךְ.


רֵיחַ הַזֵּעָה, הַתַּבְשִׁיל וְהַבֹּץ הֻרְגַּשׁ בְּיֶתֶר־שֵׂאת.


הִגְנַבְתִּי מַבָּט אֶל אֲחוֺתִי הַגְּדוֺלָה מִמֶּנִּי בְּאַרְבַּע שָׁנִים, וַאֲשֶׁר לֹא חָל עָלֶיהָ צַו הַהַפְרָדָה


הִיא בָּהֲתָה אֶל הַחַלּוֺן הַמְנֻמָּר פְּתִיתֵי זְבוּבִים,

וַאֲשֶׁר מֵעֵבֶר לוֺ הִתְנוֺסְסוּ שְׂדוֺת־הַדָּגָן כְּכֶתֶם זָהֹב וְאֵינְסוֺפִי.

לְאַחַר מִכֵּן שָׁקַעְתִּי בְּשֵׁנָה־לֹא־שֵׁנָה.

הַמִּכְתָּב הַמֻּדְפָּס בִּמְכוֺנַת־כְּתִיבָה גֶּרְמָנִית הִתְרוֺמֵם מֵעַל הַשֻּׁלְחָן

וּכְאִלוּ רִחֵף בֵּין גּוּשֵׁי הַחֹשֶׁךְ הַמִּתְנַגְּשִׁים זֶה בָּזֶה.

שְׁאֵרִיּוֺת הָאוֺר הַדּוֺעֵךְ שֶׁבַּחוּץ הִסְתַּנְּנוּ לַצְּרִיף אַךְ בְּקֹשִי.

אִישׁ לֹא הֵעֵז לְהַעֲלוֺת אוֺר בַּעֲשָׁשִׁית־הַנֵּפְט, שֶׁהִתְנַדְנְדָה עַל הַמַּסְמֵר שֶׁבַּדֶּלֶת

כְּבַעַל־חַיִּים שֶׁהוֺצִיא אֶת נִשְׁמָתוֺ.

“אֲבָל… לְאָן?…” שָׁמַעְתִּי לְפֶתַע אֶת אָבִי בְּבֶהָלָה,

כְּשֶׁהוּא פּוֺנֶה אֶל אִמִּי, הַמִּתְפָּרֶצֶת כָּעֵת מִבַּעַד לַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה

וּכְאִלּוּ רָצָה לְעֵבֶר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁכְּבָר הִתְגַּלְגְּלָה־לָהּ בְּשׁוּלֵי הָרָקִיעַ וְעָמְדָה לְהֵעָלֵם;

אַךְ שְׂדוֺת הַחִטָּה שֶׁל הָאֲדָמָה הָאוֺסְטְרִית עוֺד שָמְרוּ אֶת צִבְעֵי הַיּוֺם הַגּוֺסֵס

וְהַכְּפָר שֶׁבָּאֹפֶק הִתְנוֺצֵץ כְּמוֺ כַּדּוּר־זְכוּכִית הַנֶּעְצָר עַל שְׂפַת תְּהוֺם.

הִקִּישׁוּ פַּעֲמוֺנִים רְחוֺקִים.

מִגְדַּל־הַכְּנֵסִיָּה נָע יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה כְּאִלּוּ לֵב־בַּרְזֶל מֵעִיק עַל חָזֵהוּ.

עַד שֶׁפָּרְצוּ יִלְלוֺת הַצּוֺפָרִים.

הֵם צָוְחוּ כְּמִתּוֺךְ הֶרְגֵּל,

וְגַם הָאֲוִירוֺנִים הֵטִילוּ פִּצְצוֹת־תַּבְעֵרָה כְּמִתּוֺךְ הֶרְגֵּל;

רַק אִמִּי הָיְתָה כָּעֵת נְקֻדָּה זְעַרְעָרָה, נִבְדֶּלֶת וּמִזְדַּקֶּרֶת בְּלֵב־הַשָּׂדֶה,

מִטְפַּחַת אֲדֻמָּה־אֲדֻמָּה, הָרָצָה וְרָצָה בְּלֵב הַשָּׂדֶה,

רַק אִמִּי וְרַק הַשָּׂדֶה הָרָץ וְרָץ מִתַּחְתֶּיהָ


וְרַק אֲנִי הַמּוֺסִיף לִישֹׁן

בְּעוֺד נַחֲשֵׁי־הָאֵש רוֺחֲשִׁים מִסָּבִיב –

עַד אֲשֶׁר הָיִיתִי צוֺלֵל לְתוֺךְ הַתַּרְדֵּמָה בְּשָׁכְבִי עַל מִזְרַן־הַקַּשׁ,

אַךְ עוֺד רָאִיתִי אֶת אִמִּי הַמִּתְפַּלֶּשֶׁת בֶּעָפָר, לְעֵת עֶרֶב,

לְרַגְלֵי אִישׁ לוֺבֵשׁ־מַדִּים וְגָבֹהַּ –

עִם בֹּקֶר נָגְעָה בִּי אֲחוֺתִי וְאָמְרָה, סָפֵק בְּשִׂמְחָה וְסָפֵק בַּאֲדִישׁוּת:

“תּוּכַל לְהִשָּׁאֵר אִתָּנוּ!”

וְאוּלָם אֲנִי הוֺסַפְתִּי לִישֹׁן.

בְּעֶצֶם, יִתָּכֵן שְׁבְּכָל זֹאת הִתְעוֺרַרְתִּי מֵעֵת לְעֵת, כְּשֶׁאֲנִי טוֺרֵחַ לִפְקֹחַ אֶת הָעֵינַיִם,

כְּשֵׁם שֶׁיִתָּכֵן שֶׁעוֺדֶנִּי שָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה וְעֵינַי עֲצוּמוֺת וּדְבוּקוֺת בְּחָזְקָה,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי אוֺכֵל וְשׁוֺתֶה, נוֺשֵׂא אִשָׁה וּמוֺלִיד יְלָדִים –

שֶׁהֲרֵי אִבַּדְתִּי אֶת הַיְכֹלֶת, נִדְמֶה, לְהַבְחִיו בֵּין מְצִיאוּת לְדִמְיוֺן;

הִנֵּה עַל־כֵּן עוֺד רָצָה אִמִּי עַל־פְּנֵי הַשָּׂדוֺת,

הַמִּכְתָּב עוֺדֶנּוּ מֻנָּח עַל שֻׁלְחַן־הָעֵץ שֶׁבְּלֵב הַצְּרִיף,

הַנֶּשֶׁר מֵנִיעַ בִּכְנָפָיו הָאֵימְתָנִיּוֺת עַל גַּבֵּי בּוּל־הַדֹּאַר

וַאֲנִי מֵסֵב אֶת פָּנַי אֶל הַקִּיר.