אָרַבְתִּי שְׁלֹשָׁה יָמִים וְחָדַלְתִּי,

כִּי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי יָרְדוּ גְשָׁמִים,

וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד בַּחוּץ וְלֶאֱרֹב,

גַּם דַּיָּם הָיוּ לִי רַק שְׁלֹשָׁה יָמִים…

יָדַעְתִּי כְּבָר שֶׁאָב אֵין לָהּ בַּבַּיִת,

לוּ הָיָה – וַדַּאי שֶׁרְאִיתִיו בָּא וְיוֹצֵא,

וּבְכָל זֹאת לֹא נִכְנַסְתִּי שָׁם, יָרֵאתִי

אֶת אִמָּהּ וּשְׁאֵלָתָהּ" מָה כְּבוֹדוֹ רוֹצֶה?

וְאוּלָם דַּיָּם לִי רַק יָמִים שְׁלֹשָׁה,

אָנֹכִי לוֹמֵד הַרְבֵּה בַּשְּׁלֹשָׁה יָמִים…

מִדֵּי עֶרֶב רָאִיתִי וְאִמָּה יוֹצֵאת,

מִדֵּי עֶרֶב בְּעַרְבּוֹ – שָׁלֹשׁ פְּעָמִים

וַיְּהִי בַּיוֹם הָרְבִיעִי, בְּהִיוֹת הָעֶרֶב,

בְּהִיוֹת הָעֶרֶב וּבְהִיוֹת הַגֶּשֶׁם,

חַשְׁתִּי וְהָלַכְתִּי, חַשְׁתִּי וְרַצְתִּי,

כִּי כָל הָעוֹבְרִים הָיוּ רָצִים וְחָשִׁים…

וּבְגִשְׁתִּי אֶל הַדֶּלֶת וְאֹמַר לָשׁוּב,

וְאוּלָם אֵיכָה אָשׁוּב וְכֻלִּי רָטֹב?

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁחַשְׁתִּי וְרַצְתִּי –

יָרַד עָלַי הַגֶּשֶׁם יָרֹד וְשָׁטֹף.

דָּפַקְתִּי עַל הַדֶּלֶת, כִּי אֵיכָה אָשׁוּב –

וּבַחוּץ הַגֶּשֶׁם גָּבַר וְגָדַל;

הַס, הָס… כְּבָר שׁוֹאֲלִים: מִי זֶה? אָנִי!

זֶה שֶׁאָרַב שְׁלֹשָׁה יָמִים וְחָדַל…

חָדַל עַל מְנַת לְהַתְחִיל, כְּדֵי לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ,

חָדַל לִהְיוֹת מִלְּבַד, עֲמֹד מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר,

כָּל כְּבוֹדֵךָ פְּנִימָה… אֲנִי רְאִיתִיךְָ רַק בַּחַלּוֹן,

פִּתְחִי לִי פִּשְׁפָּשׁ לַגַּן… פָּתְחָה וְנִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר.

נִכְנַסְתִּי וְאָמַרְתִּי: עַרְבָא־טָבָא!

וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי קִמְעָא, קִמְעָא;

וּבֵין כָּךְ וְכָךְ סָקַרְתִּי אֶת הַדִּירָה,

וַהֲרִיחוֹתִי אֶת אַקְלִימָהּ…

הִיא עָנְתָה לִי בְּקִדָּה יָפָה וְקַלָּה,

וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי: כָּמוֹנִי כְּמוֹתָהּ –

שְׁלֹשָּׁה יָמִים רָאַתְנִי בְּעַד הַחַלּוֹן

כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רָאִיתִי אוֹתָהּ…

הַדִּירָה – אֱמֶת, לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינַי,

גַּם לֹא הַמַּרְאָה הַמְִּלֻטָּשָׁה,

גַּם הַפַּרְגֹד וְהַקְּלָעִים וְגַם הָאַקְלִים –

חָרִיף הָיָה בְּיוֹתֵר וּקְצָת קָשֶׁה…

וְלָכֵן נִרְתַּעְתִּי לְאָחוֹר וְשָׁאַלְתִּי:

אִם כָּאן גָּר שְׁלוּמִיאֵל הָאַלְמוֹנִי?

וַתַעַן לִי: כְּלוּם אוֹתוֹ אַתָּה מְבַקֵּשׁ?

וְשְׁלֹשָׁה יָמִים אַתָּה אוֹרֵב אֶל חַלּוֹנִי.

וָאוֹדֶה לָהּ כְּרֶגַע שֶׁאֲנִי הוּא הַשְּׁלוּמִיאֵל,

שֶׁעָמַד לְבַטָּלָה שְׁלֹשָׁה יָמִים,

וְהִכִּיר אֶת טָעוּתוֹ בַּיּוֹם הָרְבִיעִי,

בְּהִיוֹת הָעֶרֶב וּבְהְיוֹת הַגְּשָׁמִים.

אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה! זֶה הַדָּבָר,

אִם יְסֻפַּר עָלַי – וְלֹא יְאֻמַּן,

הֵבֵאתִי אִתִּי פְּרָחִים וְאֵשׁ וְאַהֲבָה,

רַק שָׁכַחְתִּי לִקַּח אִתִּי מְעַט מְזֻמָּן…

וְאִם תַּרְשִׁינִי וְאַשְׁאִיר כָּאן אֶת פְּרָחַי,

בִּשְׁבִילְךָ הֵם לְמִקְּטַנָּם וַעַד גְּדוֹלָם;

וְאַתְּ, אַתְּ פִּתְחִי אֶת הַדֶּלֶת וְאִמְרִי לִי:

לֵךְ לְכָל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם!

וְתֹּאחַז בְּיָדִי רְתֵת וְתִשְׁאַל: אֵלֶּה פְּרָחֶיךָ,

וְאֶשְׁךָ הֵיכָן הִיא? וְאַהֲבָתְךָ הֵיכָן?

וּנְבוּכוֹתִי מְאֹד… אוֹי, אִשִּׁי וְאָהַבְתִּי –

וַדַּאי נָמַסּוּ בַּגֶּשֶׁם וְנִתְנַדֵּף רֵיחָן.

כֹּה לָהּ אָמַרְתִּי וְהִתְאַמַּצְתִּי לְחַיֵּךְ קִמְעָא,

אַךְ לַשָּׁוְא… אַף הִיא לַתִמְהוֹנִי הָרַב לֹא חִיֵכָה;

כָּבְשָׁה פְָּנֶיּהָ בִּפְרָחַי שֶׁהָיוּ רְטֻבִּים עוֹד קֹדֶם,

חָפַצְתִּי לִפְנוֹת וְלָלֶכֶת וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיכָה…

הוֹשַׁטְתִּי לָהּ יָדִי וָאֹמַר לָהּ: חֲיִי בְשָׁלוֹם!

וַתּוֹשֶט לִי יָדָהּ אַף הִיא, וְעֵינֶיהָ הֵרִימָה –

וַיְהִי כִּי הֵרִימָה עֵינֶיהָ וָאֵפֶן דֹּם וָאֵלֵךְ,

שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לִי לִרְאוֹת עַיִן בְּעַיִן הַדִּמְעָה…

וְאוּלָם בְּצֵאתִי, נִתְקַלְתִּי בַפֶּתַח עִם אִמָּהּ

וְעִם אַבְרֵךְ כָּמוֹנִי, קְצָת נִלְהָב וְרָטֹב,

בְּלִי פְּרָחִים, רַק עִם אֵשׁ וְעִם אַהֲבָה, כִּבְיָכוֹל,

שֶׁלֹּא נִתְנַדְפוּ בְּרֶדֶת הַגֶּשֶׁם, יָרֹד וְשָׁטֹף…