תַּם וְנִשְׁלַם תּוֹר הַיַּלְדוֹת,

יַלְדוּת שְׂמֵחָה וְצוֹהֶלֶת,

תּוֹר הַמַּמְתִּיק כָּל מִגְרַעַת

וּמַשְׁוֶה חֵן לְכָל אִוֶּלֶת.

תּוֹר הַיַּלְדוּת, שְׁנוֹת שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה!

כָּכָה יָפוּ וְכֹה אוֹרוּ,

לֹא! לֹא יֵצַר לִי בְּלֶכְתָּךְ,

וְאִם יָמֶיךָ לֹא יַחֲזֹרוּ!

אָמְנָם, מְאֹד מְאֹד יָפִיתָ,

בֹּקֶר גָּדוֹל וּסְפוּג אוֹרָה,

אַךְ לֹא הָיְתָה בְךָ עֲבוֹדָה,

לֹא עַל מַעֲשִׂים, לֹא עַל תּוֹרָה.

יַלְדוּת, תּוֹר לְלֹא דְּאָגָה,

עָשְׂתָה מַעֲשֶׂה וְלֹא חִשְׁבָה –

אָמְנָם דֶּרֶךְ שְׁטוּת יֵשׁ תִּבְחַר,

אַךְ כָּל חָכְמָה בָּהּ לֹא תַשְׁוֶה…

שׁוּר, יַלְדוּתִי הִתְעוֹפָפָה

וְעַל גַּג בֵּיתִי רֶגַע נִצְּבָה:

צַר לָהּ, צַר לָהּ לְהִפָּרֵד

וַעֲזֹב אֶת בַּר־הַמִּצְוָה.

עָמְדָה עַל הַגַּג כַּיוֹנָה,

עָמְדָה תַמָּה, עָמְדָה נָאוָה,

פִּתְאוֹם עָפָה… מָה זֹאת יַלְדוּת?

יוֹנָה עָפָה וְאֵינָהּ שֶׁבָה…