עַל רֹאשׁ הָהָר עָמַדְתִּי מֵאָז הַבֹּקֶר,

וּפָנַי אֶל הַמִּזְרָח;

וָאֶרְאֶה חֶרֶס עוֹלֶה מִן הַתְּהוֹם –

וּבְחֵיקוֹ יוֹם.

יוֹם גָּדוֹל מְאֹד, יוֹם כַּכְּפִיר עִם רַעֲמָה,

בְּקוֹלוֹ עָלַי נָתַן;

לֹא קוֹל רַק אַלְפֵי קוֹלוֹת, רֵאשִׁית שִׁיר –

הוֹי, יוֹם כַּכְּפִיר!

שָׁמַעְתִּי שִׁיר, לֹא שִׁיר! לֹא אָזְנַי, עֵינֵי –

הֵן הֻכּוּ בַּסַנְוֵרִים,

לֹא זִמְרָה הִיא חֲזָקָה פָּרְצָה מִתּוֹךְ פִּיו –

זֶה גַּל שֶׁל זִיו.

וְאוֹרוֹת רַבִּים, כְּמִמַּעְיָן שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵק,

שָׁטְפוּ אֶת הָאֲוִיר;

וְגַלֵּי זֹהַר בְּהִירִים שׁוֹפְעִים מִנִּי רוּם,

עַל פְּנֵי הַיְּקוּם.

וְכָל הַיְּקוּם הַצָּמֵא שׁוֹתֶה מִן הַזִּיו הַגָּדוֹל,

וְנֶהֱנָה מִמֶּנּוּ;

שְׁלוּלִית שָׁתְתָה וְנָהָר, שָׁתָה יָם

נֹגַהּ חַם.

אַלּוֹן רָם פֹּארוֹתָיו חָשַׂף: אוֹרָה!

גַּם עֶשְּׂבָּה קְטַנָּה;

הַר־אֶלֶף בִּנְגֹהוֹת רָחַץ, גַּם גַּרְגֵּר חוֹל,

הַכֹּל, כָּל!

תּוֹלַעַת בְּתוֹךְ הֶעָפָר, הַפִּיל בִּנְקֻדּוֹת עֵינָיו –

סָפְגוּ זֹהַר;

וְאֶקְרַע גַּם מִלִבִּי אֶת הַסְּגוֹר,

וְאֶסְפֹּג אֶת הָאוֹר.

וּלְתוֹךְ דָּמַי, עוֹרְקַי, גִּידַי וְנִשְׁמָתִי –

בָּא הָאוֹר הַמָּתוֹק;

וְהִתְחִיל תּוֹסֵס בִּי הַלֵּב הָעָז,

מִנְגֹהוֹת פָּז…

וְכִנְבִיא־אֵל הִפְקַרְתִּי אָז אֶת עַצְמִי לְכָל נַעֲנֶה,

הַצָּמֵא לְאוֹר שַׁדַּי…

וְאַכְרִיז מֵעַל פִּסְגַּת רֹאשׁ הָהָר

לְכָל דַּךְ וּמַר:

אֵלַי הִתְלַקְּטוּ וְאֵתָיוּ, אַחִים נַעֲנִים,

אֶת לִבִּי אֲנִי מַפְקִיר –

וְאַתֶּם שְׁתוּ וּמְצוּ אֶת הָאוֹר הֶחָם,

עַל הַלְּשַׁד וְהַדָּם…