בִּפְאַת מִזְרָח דְּבַר־מָה רָחַשׁ–

שַׂר הַבֹּקֶר נֵעוֹר רִאשׁוֹן,

נִפְנֵף כְּנָפָיו וְנִתְגַּלָּה:

זָרְחָה עַיִן, הִבְהִיק אִישׁוֹן,

שַׂר הַבֹּקֶר נִפְנֵף כְּנָפָיו –

יַחַד חָוְרוּ הַשָמַיִם;

כָּל הַכָּחֹל הָפַךְ תְּכֵלֶת,

וְכָל תְּכֵלֶת – צַח פִּי שְׁנַיִם.

נִפְנֵף כְּנָפָיו טָס וַיָעָף.

טִיסָה קַלָּה בֵּין הֶעָבִים:

תַּחְתָּיו נִמְחָה שְׁבִיל־הֶחָלָב,

נָשַׁב דּוּמָם בַּכּוֹכָבִים.

גַּם הַכְּסִיל וְגַם הַכִּימָה,

כָּל הָעֵדָה כְּבָר נִנְעֶרֶת;

וּבִנְשִׁיקָה אַחַת הֵמִית

אֶת הַלְּבָנָה הַחִוֶּרֶת.

נִפְנֵף כְּנָפָיו טָס וַיָּעָף,

יָרַד דּוּמָם לְעֲיָרָה;

וּמְצָאַנִי בְּבֵית מְלוֹנִי;

בְּחֶדֶר קַר וּבְמִטָּה קָרָה.

חֲלוֹם רַע נָגֹל מֵעַפְעַפָּי –

קַמְתִּי וְעָזַבְתִּי בֵיתִי –

וְשַׁלְוַת־חַיִּים, וְרַחַשׁ־מְנוּחוֹת

הֵם קִדְּמוּנִי בְּרֶגַע צֵאתִי.

קִדְּמַנִי גֶבֶר מֵעַל גְּדֵרוֹ,

וְהֶגֶה יוֹנִים מֵרֹאשׁ גַּגָּן;

צִפְָּרִים צִיְּצוּ מְבֵּינוֹת עֵצִים –

כִּבְשוֹרָה קְרוֹבָה שָׁמַעְתִּי לַהְגָן.

וְאֶחָד רַב עַל פָּנַי עָבָר,

רַב כָּאֶפֶס, רָם כָּאֵין,

יִגַּע בִּי זֶה גְּדָל־הַקּוֹמָה –

וְאִם לֹא נִרְאָה כְלָל לָעַיִן.

יִגַּע בִּי וְיַעֲבֹר, יַעֲבֹר –

אֵיפֹה נִתְקַע? וְאָנָה בָּא הוּא?

אַךְ זֶה עַתָּה עָלַי עָבָר –

עָבַר וְאָדָם לֹא רָאָהוּ.

הֱיֵה לִי בָּרוּךְ, שַׂר הַבֹּקֶר!

וְאֵל הַחַיִּים, וְזוֹ הַמְּנוּחָה, –

תְּכֵלֶת־בְּרֵאשִׁית לֹא נִכְתָּמָה –

שְׁעַת הַבֹּקֶר, הֲיִי לִי בְרוּכָה!