הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר, שַׁיָרָה יָצְאָה שְׁלֵמָה;

לֹא שַׁיָרָה, – גְּדוּד! מַשְׁחִית עִם כְּלֵי־זַיִן,

עִם קְשָׁתוֹת וְעִם חִצִּים, עִם זִיקֵי אֵשׁ בָּעַיִן,

וְעִם שִׁיר כָּרַעַם… שִׁיר עָתָק מַפִּיל אֵימָה.

קְטַנִּים הֵם, אַךְ הַפָּנִים נִקְשִים וְהַיָּד רוֹמֵמָה.

צִפֳּרִים בְּחִיל נִנְעָרוֹת – מַשְׁחִית זֶה, מֵאַיִן?

וּלְאָן? הוֹי קַלֵּי גַף, כָּל זֶה לְמַרְאִית עַיִן –

תִּינוֹקוֹת הֵם, תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּם הֵמָּה.

לְמַרְאִית עַיִן, עֲלֵי גַב יְנוֹסְסוּ כְּלִי זֵינָם,

וּבְפִיהֶם פֶּרֶא שִׁיר וְאֵשׁ בְּעֵינָם זָרָה –

בִּמְעָרָה קְרוֹבָה, לָהֶם מְחַכֶּה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָאִי;

הֵם אִם אֶל רַבָּם יֵרְדוּ – וְאֵינָם כְּאִלּוּ אֵינָם:

עַל פְּנֵי הַכַּר עַז שִׁירָם עוֹד יִתְגַּלְגֵּל, אַךְ מִן הַמְּעָרָה

לֹא יַעַל קוֹל הַתּוֹרָה, הֵם לוֹמְדִים בַּחֲשָׁאִי.