יוֹם־יוֹם בְּעָבְרִי הָרְחוֹב, אֲנִי נִפְגָּשׁ בְּאָדָם אַחַד,

בַּר־נַשׁ קִטֵּעַ, קְטַן־קוֹמָה וְחֲדַל־ אִישִׁים,

כִּי יַעֲבֹר עָלַי, בְּעֵינוֹ יִפְזֹל, כָּמוֹנִי יְפַחֵד –

יוֹם־יוֹם אָנוּ עוֹבְרִים זֶה עַל יַד זֶה מַחֲרִישִׁים.

הוּא הוֹלֵךְ שְׂמֹאלָה וַאֲנִי – יְמִינָה אֲנִי צוֹעֵד –

פַּעַם, בְּעָבְרִי עָלָיו, עָלָה בְדַעְתִּי: אַשְמְאִילָה!

לֹא פִּלֵּל לָזֶה… אַף רְאֵה! הוּא נָע, נָד כְּשִׁכּוֹר וּמוֹעֵד,

עוֹד רֶגַע וְיִפֹּל שֶׁנֶּאֲחַז בַּסְּבַךְ בְּצִלִּי…

נִרְתַּעְתִּי בְעוֹד זְמָן וְשַׁבְתִּי כָרָגִיל – יְמִינָה.

הַנָּכֶה הִתְאוֹשֵׁשׁ וְדָפַק, בְּרַגְלוֹ הַקְּטוּעָה דָפַק

וְהָלַךְ… “הוּא חָזָק מִמֶּנִּי!” קָרָאתִי בַּקִנְאָה –

הוּא לוּ הִשְׂמְאִיל לְפֶתַע – וְנָפַלְתִּי בְּלִי סָפֵק.