הַבִּיטִי: אֵי מִזֶּה הִתְנַשְּׂאָה לַהֲקַת יוֹנִים,

וּרְאִי, גַּם רְאִי, הָעוּגָה שֶׁהֵן עָגוֹת,

אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקֵעַ דּוּמָם חָגוֹת,

דּוּמָם סוֹבְבוֹת בְּרִגְעֵי יוֹם אַחֲרוֹנִים.

עוֹד מְעַט וְטָבְלוּ בְיַמֵּי אֵשׁ אַדְמוֹנִים,

וּבְעֵינֵינוּ נִרְאֶה עַל מָה יוֹנִים נֶהֱרָגוֹת —

וְאַתְּ, אַתְּ הֶאֱמַנְתְּ, הֵן לֹא תֵדַעְנָה דְאָגוֹת,

אֲנַחְנוּ רַק שָׁתִינוּ כוֹס־יְגוֹנִים.

הָעֶרֶב בָּא, רְאִי, הַשֶּׁמֶשׁ הֵלִיט פָּנָיו

וְיָרַד אֶל פִּי תְהוֹם. הִלָחֲצִי אֵלַי —

אֲנַחְנוּ יוֹנִים שְׁתַּיִם קְצוּצוֹת כָּנָף.

בְּאֵשׁ דִּמְדּוּמיִם זוּ, בְּזַהֲרוּרֵי עָרֶב,

אֵין טוֹב בְּעוֹלָם זֶה כְשֶׁמֶשׁ שְׁקֹעַ חַי,

וּכְיוֹנַת אֵלֶם חָגָה לְהִשָׂרֵף.