הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אָהַבְתִּי — אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ,

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ לָמָּה אֵלַי בָּאָה?

הָעוֹרֶגֶת הִיא לִנְשִׁיקוֹת פִּי אוֹ לִשְׁבוּעָתִי —

שֶׁאָנֹכִי נִשְׁבָּע לָהּ בְּאוֹתָה שָׁעָה?

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, כְּלוֹמַר: עֶרֶב, עָרֶב,

הִיא בָאָה, יוֹשְׁבָה דוֹמְמָה וְנוֹשָׁה…

מַה־הִיא נוֹשָׁה בִי? וִדּוּיִי אוֹ שִׂפְתוֹתָי?

אֵלֶיהָ אֶקְרַב, אֶשְׁאַל — וְהוֹרִידָה רֹאשָׁה…

אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה מַרְעִיד אֶת חָזָהּ —

אֵיזוֹ מֵחוּלְשׁוֹתַי אוֹתָהּ מְשַׁכֶּרֶת:

אִם שְׁבוּעָתִי הַנִּקְלֶטֶת לְתוֹךְ אָזְנָהּ,

אִם הַנְּשִׁיקוֹת עֲלֵי לֶחְיָהּ הַחִוֶּרֶת?

נִשְׁבָּע אֲנִי לָהּ וְנוֹשְׁקָהּ בְּבַת־אַחַת —

וּכְלוּם לֹא בָרוּר לִי, לִי כְלוּם לֹא נִכָּר,

אִם עִקָּר לָהּ שְׁבוּעָתִי־לְחִישָׁתִי —

אִם נְשִׁיקָתִי הַצּוֹרֶבֶת לָהּ הָעִקָּר.

שִׁלְשֹׁם לֹא נִשְׁבַּעְתִּי לָהּ, רַק נְשַׁקְתִּיהָ,

וַתֵּשְׂטְ מֵעָלַי אָז, וַתִּפְרֹשׂ אֶל הַפִּנָּה;

אֶתְמוֹל רַק נִשְׁבַּעְתִּי לָהּ וְלֹא נָשַׁקְתִּי,

הִיא שָׁמְעָה, שָׁמְעָה — וְלֹא הֶאֱמִינָה…

הַיּוֹם יָשַׁבְתִּי עִמָּהּ וְהֶחֱרַשְׁתִּי כָל הָעֶרֶב,

לֹא נָשַׁקְתִּי לָהּ וְלֹא דִבַּרְתִּי כְלוּם לִלְבָבָהּ,

הִיא סָקְרָה, סָקְרָה בִי — וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ,

מַה מִשְּׁנֵי אֵלֶּה מֶנִּי תָבְעָה.