וְעָף הַחֲלוֹם, הַחֲלוֹם הַטּוֹב

עִם בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ עָף.

כְּקֶרֶן אוֹר מִכֶּלֶא צָר,

וְהוּא עוֹד טֶרֶם שָׁב.

בַּמִּזְרָח, שָׁם אֲחַכֶּה לוֹ,

מִמְּצוּלַת יָם וּתְהוֹם

כִּי יִזְרַח אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ לִי,

יַחֲזֹר גַּם הַחֲלוֹם.

עִם שֶׁמֶשׁ־אוֹר כִּי נֶעֱלָם —

וְשָׁב עִם שֶׁמֶשׁ אוֹר!

וְאִם בְּלָעוֹ יָם — אֶת פַּאֲתֵי

הַמִּזְרָח אֵדַע שְׁמֹר…

בַּמִּזְרָח, שָׁם אֲחַכֶּה לוֹ,

עִם לֵב בִּי מֵת כִּמְעָט —

שֶׁמֶשׁ־זָהָב עוֹלֶה עָל,

אַךְ עוֹלֶה הוּא לְבָד…

כָּל יוֹם וָיוֹם, עִם הָנֵץ יוֹם,

אֲחַכֶּה לוֹ לַשָּׁוְא:

הַשֶּׁמֶשׁ בָּא, מוֹפִיעַ שׁוּב

וַחֲלוֹמִי טֶרֶם שָׁב…