לָמָּה־זֶה תֵלְכִי לְבַדֵּךְ

בֶּאֱשׁוּן הַלַּיְלָה?

הִנְנִי וְאֵלֵךְ אִתָּךְ…

הָרוּחַ יֶהֱמֶה שׁוֹמֵמוֹת,

קוֹל יִלְלָתוֹ יַעֲלֶה,

וְגֶשֶׁם גָּדוֹל נִתָּךְ.

הִנְנִי וְאֵלֵךְ אִתָּךְ…

אִישֵׁךְ עֲזָבֵךְ,

בָּנַיִךְ לֹא יִשְׁאֲלוּ שְׁלוֹמֵךְ,

וְאֵין לָךְ מְנַחֵם וּמְרַחֵם,

וְאֵין תּוֹמֵךְ ­–

וַאֲנִי אֶאֱהָבֵךְ.

לָמָּה־זֶה תֵלְכִי לְבַדֵּךְ ­–

וְרֵעַ אָיִן,

נָכְרִיָּה וְזָרָה ­–

אֶל מִי תִלָּחֲצִי בַקָּרָה?

וּמִי אֶת דִּמְעָתֵךְ יִשַּׁק

מֵרִיסֵי הָעָיִן?

הִנְנִי וְאֵלֵךְ אִתָּךְ.

אֲנִי אֶשְׁמָרֵךְ;

אֲנִי, בְּלֵיל גְּשָׁמִים וְחשֶׁךְ,

דֹּם אַחֲלִיק אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשֵׁךְ,

וְלֹא תִהְיִי גַלְמוּדָה

בַדָּרֶךְ.