עִם דִּמְעָה צְלוּלָה שֶׁדָּלְלָה מֵעֵינִי ­–

הִשְׁתַּפֵּךְ צַעַר רַךְ מִתּוֹךְ לְבָבָי;

וּבְרֶגַע שֶׁחֲלַל חֶדְרִי סָפַג צַעֲרִי ­–

אֶת אֲחוֹתוֹ סָפַג כַּר מִשְׁכָּבִי.

הַנַּעֲרָה פָתְחָה עוֹד בַּבֹּקֶר אֶת הַחַלּוֹן,

וַתַּחֲלֵף מִכְסֵה כָרִי זֹאת הַנַּעֲרָה:

וּבְשׁוּבִי לְעֵת עֶרֶב לֹא נִכְּרָה עוֹד הַדִּמְעָה,

וּבַחֲלַל הַחֶדֶר לֹא עוֹד הָיָה צַעֲרָהּ.

בַּלַּיְלָה הֱעִירַתְנִי בְכִית חֲרִישִׁית בְּחַלּוֹנִי:

זֶה הָיָה צַעֲרִי… הָהּ, מַה תָּהִימָה!

פָּתַחְתִּי לוֹ הַחַלּוֹן ­– וְלֹא נִכְנַס אֵלַי ­–

רַק תָּבַע מֶנִּי אֶת אֲחוֹתוֹ, אֶת הַדִּמְעָה.